השפה הצ’רקסית

אחד מהמאפיינים הייחודים לצ'רקסים הם שפתם העיצורית הנקראת "אָדיגָאבְּזֵה".
אותיות השפה הצ'רקסית

השפה הצ’רקסית שייכת למשפחת השפות הצפון-מערב קווקזיות – ביחד עם האבחזית, האבזית והאוביח’ית שנכחדה בשנות ה-90 של המאה הקודמת – ובקהילה המדעית מקובל לחלק אותה לשני ניבים ספרותיים: הניב המזרחי, המכונה גם קברדינית, והניב המערבי, המכונה גם אדיגית. יחד עם זאת, כאשר צ’רקסים מדברים על שפתם, הם מציינים אותה בשם – אָדיגָאבְּזֵה (שפתם של האדיגים) ולכן עבורם גם הקברדינית היא בעצם “אדיגית”. כתוצאה מכך צ’רקסים רבים מעדיפים לציין את הניבים על פי המיקום הגיאוגרפי שלהם (מזרחית/מערבית) וכך נעשה גם אנחנו.

מספר הדוברים של השפה על שני ניביה מוערך בכמיליון וחצי. כמיליון דוברי צ’רקסית מזרחית וחצי מיליון דוברי צ’רקסית מערבית בכל העולם. מסיבה זו בשנת 2009, השפה הצ’רקסית נכללה באטלס של השפות שנמצאות בסכנת הכחדה של ארגון אונסק”ו של האו”ם.

השפה היא מרובת עיצורים, בין 48 ל-57 על שני ניביה הספרותיים, עם מספר מועט של תנועות: 3 עד 4. מערכת השם שלה פשוטה יחסית אך מערכת הפועל מורכבת מאוד עם נגזרות רבות המתרחשות דרך מוספיות (תחיליות, אמצעיות וסופיות) במיוחד בניב הספרותי המזרחי. נוסף על כך הצ’רקסית היא גם שפה פולי-סינטטית, כלומר שפה שיש לה נטייה ליצור מילים המורכבים ממספר רב של אותיות שהתרגום שלהם יכול להגיע לפסקה שלמה בשפה המתורגמת. סיבות אלו הופכות אותה לשפה קשה מאוד ללמידה אך יחד עם זאת נחקרת מאוד בקרב בלשנים.

שני הניבים הספרותיים של השפה הצ’רקסית משמשים כיום כשפה הרשמית (אם כי במידה הולכת ופוחתת) ברפובליקות הצ’רקסיות בפדרציה הרוסית. צ’רקסית מזרחית בקברדינו-בלקריה וקאראצ’אי-צ’רקסיה וצ’רקסית מערבית ברפובליקת אדיגיה. בנוסף לניבים הספרותיים, יש גם מספר לא מועט של תתי-ניבים. בעבר לכל שבט צ’רקסי היה ניב משל עצמו ותחתיו היו תתי-ניבים נוספים אך לאחר רצח העם הצ’רקסי וגירוש הצ’רקסים ממולדתם נותר רק מספר ניבים בשימוש יומיומי. הניבים הבולטים שנותרו במערב צ’רקסיה הם צ’מגוי, בז’דור’, שאפסיר’ ואבזאח’ [בסוף הפוסט על משל רוח הצפון והשמש, תוכלו למצוא אודיו לדוגמא]. והניבים הבולטים במזרח הם קברדיי ובסלניי. פירוט נוסף תוכלו לראות בתרשים המצורף. שמות הניבים של צ’רקסית מזרחית מתייחסים לאזורים ולשמות הנהרות שלידם גרו דובריהם, ושמות הניבים של צ’רקסית מערבית מתייחסים בעיקר לשמות השבטים.

ניבי השפה הצ’רקסית הנמצאים בשימוש כיום

בישראל, הניב המדובר בישוב כפר כמא הוא תת-ניב של השאפסיר’ (שפסוגית) והניב המדובר בריחנייה הוא ניב האבזאח’. הקהילה הצ’רקסית בישראל למעשה היא הקהילה היחידה בפזורה שעדיין שולטת בשפה הצ’רקסית ברמה של שפת אם, ומלמדת אותה גם בבתי הספר בכפרים.

נוסף להתפתחות התרבותית הטבעית, כתיבת השפה הצ’רקסית הושפעה לכל אורך ההיסטוריה גם מאימפריות השכנות למולדת הצ’רקסים. ממצאים ארכאולוגים חשפו צורת כתיבה מיוחדת על הדולמנים שנמצאים לכל אורך צפון מערב הקווקז – צורת כתיבה שעד היום לא פוענחה בשלמותה. בעשור האחרון התברר גם שכלי חרס מלפני יותר מאלפיים שנים, שעליהם כתובים משפטים לא מובנים באלפבית היווני שבמשך שנים נחשבו לגיבוב של שטויות, הכילו למעשה טקסטים בצ’רקסית ובאבחאזית. יחד עם זאת, בעקבות ניסיונות הכיבוש הרבים שנחתו על מולדת הצ’רקסים, קשה היה להם לנהל אוכלוסייה עירונית מבוססת שהיא תנאי חשוב להתפתחות שפה כתובה, ולכן במשך תקופה רבה שפתם הייתה שפה מדוברת שהעושר התרבותי שלה הועבר באמצעות פתגמים, שירים וסיפורים שנלמדו בעל פה. ישנן עדויות רבות מהמאה ה-19 לשימוש באלפבית ערבי וקירילי בהשפעת האימפריה הרוסית והעות’מנית ובתחילת המאה ה-20 היה אף ניסיון של כעשור בכתיבת צ’רקסית באלפבית הלטיני. יחד עם זאת, מאז שנת 1936, האלפבית הקירילי הפך להיות האלפבית הרשמי לכתיבת השפה הצ’רקסית על שני ניביה הספרותיים.

מכיוון שבאלפבית הקירילי יש רק כמחצית מהאותיות הנחוצות לשפה הצ’רקסית, הפתרון שנמצא היה בדמות צירופים של מספר סמלים ושאילת הסמל של האות I מהאלפבית הלטיני לשימוש בסוג מיוחד של עיצורים. וכך יוצא שלניב הספרותי המזרחי יש 57 אותיות ש-19 מהם דיגרפיות (מורכבות משני סמלים – Хь, ФI וכד’), 5 הן תלת-גרפיות (כמו Хъу וכד’) ואפילו אחת טטרה-גרפית (מורכבת מארבע סמלים! Кхъу). בניב הספרותי המערבי לעומת זאת, יש 64 אותיות ש-22 מהן הן דיגרפיות (כמו Дж, Лъ, וכד’) ו-9 מהן הן תלת-גרפיות (כמו ПIу, Шъу וכד’).

נוסף לקושי הכרוך בכתיבה, גם הקריאה של הקירילית יוצרת בעיה לא קטנה מכיוון שאין אלפבית אחיד ומוסכם לשני הניבים הספרותיים. כך יצא שישנם צלילים זהים בשני הניבים הנכתבים בשני סמלים שונים והדבר מביא לבלבול וקושי בפענוח הטקסט הכתוב.

בשנים האחרונות קמה בטורקיה קבוצה של צ’רקסים עם הצעה לעבור לאלפבית הלטיני והם אף פרסמו מספר חוברות ועזרי לימוד לשם כך. אך השפעתן עדיין שולית והם גם ספגו ביקורות רבות הן משום שלטענת בלשנים צ’רקסים רבים גישתם בניסוח האלפבית הלטיני היא לא אקדמית מספיק, והן על כך שהם רוצים לבטל מאגר ידע שלם שנכתב במאה השנים האחרונות באלפבית הקירילי.

כך או כך, גם אם בעתיד יכתבו בלטינית וגם אם בקירילית, אין ספק שכתיבת השפה הצ’רקסית במתכונתה הנוכחית צריכה לעבור רפורמה ואיחוד, מבלי לפגוע בשני הניבים הספרותיים, שכן מספר הקוראים וכותבים בה הולך ופוחת מידי שנה.

אהבתם את התוכן?! שתפו אותו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

יום המחול הבינלאומי

יום המחול הבינלאומי מצוין מידי שנה ב-29 באפריל. מחול הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הצ’רקסים, וגם הם מציינים יום זה בהופעות פומביות של להקות המחול שלהם בקווקז ובפזורה.

קרא עוד »

יום הדגל הצ’רקסי

יום הדגל הצ’רקסי הוא יום אשר נחגג מידי שנה ב-25 בחודש אפריל. צ’רקסים מכל העולם נזכרים ביום הנפתו ההיסטורי ובאיחוד כל השבטים השונים תחתיו. דגל זה, משמש עד היום כסמל הלאומי היחיד בעבור כל הצ’רקסים הפזורים ביותר מחמישים מדינות בעולם.

קרא עוד »

אפריל

החודש השני בלוח השנה הצ’רקסי היה מתחיל ב-22 באפריל ושמו היה כשם תופעת הטבע הנפוצה בו – “חודש המלטת הכבשים”.

קרא עוד »

על קולוניאליזם ודמוגרפיה

הסיפור של הצ’רקסים בקווקז הוא במידה רבה סיפור של עם שהפך למיעוט בתוך בארצו. תוך מאתיים שנה, מספריהם צנחו מאוכלוסייה של מיליונים לאוכלוסייה של עיירה

קרא עוד »

ראש השנה הצ’רקסי

ראש השנה הצ’רקסי נחגג ביום השיוויון האביבי ב-21 בחודש מרץ. זהו יום המסמל את בוא האביב. את ראש השנה, הצ’רקסים היו חוגגים במשך שלושה ימים באמצעות פולחן, ריקודים וביקורי קרובים וחברים.

קרא עוד »

יום השפה הצ’רקסית

היום ה-14 במרץ 2021, מציינים מיליוני הצ’רקסים המפוזרים בכל קצוות תבל את “יום השפה הצ’רקסית“. אחד מעמודי התווך של כל חברה באשר היא השפה שבה

קרא עוד »

אחוות לוחמים

אחוות לוחמים, או בשמה הצ’רקסי «לֵ῀אוּז’», הייתה קבוצה של אנשים אשר התגבשה לא על בסיס משפחתי ולא על בסיס אזור גיאוגרפי אלא על בסיס של שבועה.

קרא עוד »

הר האלברוס

הר האלברוס❓ אֻושְחֵۧמָאף‼️
לא הרבה יודעים, אבל ההר הגבוה ביותר ביבשת אירופה נמצא במולדת של הצ’רקסים בקווקז.

קרא עוד »