הברכה הנפוצה ביותר בשפה הצ'רקסית היא יֵבְּלָארְ! – «!Еблагъэ».
זוהי בעצם המקבילה הצ'רקסית לביטוי "ברוך הבא" או "ברוכה הבאה" (בצ'רקסית אין זכר ונקבה). והמשמעות שלו הוא "בוא/י", "היכנס/י", "התכבד/י". וכמו הרבה ברכות מהסוג הזה בכל שפה, היא הפכה לדיי לקונית ונדושה.
יחד עם זאת, כאשר אנחנו מנתחים את המשמעות העמוקה שלה, אנחנו למדים דבר נוסף על תרבות האירוח הצ'רקסית. פירוש המילה 'בְּלִי' בצ'רקסית הוא 'שבע', והתחילית 'י' משמשת בשפה ליידוע, כך שהמשמעות המילולית המדויקת של יבלאר' היא: 'השביעי' או 'השביעית'. אז מה זה בעצם אומר? אם נוסיף לכך את הפתגם «ЛIэужьыр бжьиблкIэ мауэ» – 'השושלת נספרת שבע דורות למעלה', הדברים מתחילים קצת להתבהר.
השורשים של המילה הזאת למעשה חוזרים לעבר הרחוק של הצ'רקסים. כמו הרבה עמים עתיקים, גם הצ'רקסים היו משננים את אבותיהם שבע דורות למעלה. כל מי שנכללו במעגל הקרובים הזה נחשבו לבני משפחתם, והם היו חייבים לספק להם עזרה, תמיכה, הגנה מתקיפה וכדומה. נוסף לכך, בהרבה חברות עתיקות, כולל החברה הצ'רקסית, היה מקובל לקיים נישואין אקסוגמיים (כלומר נישואין מחוץ לקבוצה) ומעגל ההתייחסות היה לכל הפחות מחוץ לשבע הדורות למעלה. למעשה עד היום משתדלים הצ'רקסים לקיים נישואין אקסוגמיים ואף מתייחסים לנישואי קרובים כאל גילוי עריות.
לכן, כאשר הצ'רקסים היו משתמשים במילה יֵבְּלָארְ! הם בעצם היו אומרים: 'מי ייתן ותהיו מהשבעה' – כלומר – חלק ממשפחתנו ומקרובינו עם כל המשתמע מכך.
לתרבות אירוח מיוחדת צריך שתהיה גם ברכה מיוחדת, לכן, כך בחרו הצ'רקסים לברך את אורחיהם
יבלאר'
