צוות המוזיאון

זוהיר תחאוחא

זוהיר תחאוחא

מנהל המוזיאון הצ'רקסי

David Shawgen

דוד שוגן

חוקר ויועץ אקדמי

זוהיר הוא יליד 1973, תושב כפר קמא, בן למשפחה צ’רקסית ששורשיה בצפון קווקז אשר הגיעה למזרח התיכון במסגרת הגירה המונית של צ’רקסים שהוגלו מארצם ע”י צבאות הצאר הרוסי בשנת 1864.

בן חמישי למשפחה ברוכת ילדים המונה שמונה אחים ואחיות שגדל בכפר והעביר את רוב זמנו בבית סבתו אמינה. בשנת 1988 סיים ביה”ס היסוד בכפר קמא והמשיך בתיכון בעפולה. בשנת 1994 ולאחר השרות הצבאי עבר לעבוד בחברת ק.צ.א.א כמנהל תחנה ומערך האבטחה במקום. בשנת 2002 הצטרף לחברת CONCEPTIS PUZZLES המובילה בעולם ביצור פאזלים לוגים ומאז הוא עובד כאחד הוותיקים בחברה ממשרד בביתו שבכפר קמא.

עוד בילדותו התגאה זוהיר במוצאו וגילה עניין רב בהיסטוריה של העם הצ’רקסי. בשנת 2007 ייסד מוזיאון קטן בכפר קמא שהכיל כלים ישנים שמעט מהם מקורו בקווקז. במסעותיו במשך הזמן ברחבי העולם חיפש ומצא פריטים רבים ונדירים מהתרבות הצ’רקסית והביאם אל המוזיאון הקטן.

בשנת 2010 ולאחר שהחללים במבנה הקטן לא התאימו יותר לתכולתו ולא הכילו את מספר המבקרים שגדל, הועתק המוזיאון אל מבנה גדול יותר שנשכר מהמועצה המקומית ושם הפך למרכז למורשת הצ’רקסית. במשך 9 שנים באו בשעריו מאות אלפי מבקרים מהארץ ומהעולם ונחשפו אל התרבות הצ’רקסית עם הרצאות, סיורים מודרכים, טעימות מהמטבח הצ’רקסי ומופעי פולקלור.

בשנת 2014 הוענק לו אות שגריר מורשת בבנייני האו”ם מטעם הארגון הבינלאומי WE CARE FOR HUMANITY.

בשנת 2015 נבחר לייצג את הקהילה הצ’רקסית בישיבות הארגון הבינלאומי הצ’רקסי МЧА.

בשנת 2016 נבחר כאחד מתוך 68 דמויות המייצגות את החברה הישראלית בתערוכת העיניים של המדינה.

בשנים האחרונות חשף את סיפור הצלת יהודים ע”י צ’רקסים במהלך מלחמת העולם השנייה באזור קווקז, והיה לישראלי הראשון שהגיע לכפר ביסלניי שתושביו הצילו 32 ילדים יהודים מלנינגרד. כמוכן הגיע אל עוד מקרים דומים והמעניינת ביותר היא רוזה ברגמן, אישה יהודיה החיה בארץ ושגדלה כצ’רקסית מגיל שנה אצל משפחה צ’רקסית שהסתירה אותה. המקרים הרבים הופיעו לימים בספרו של פרופ’ יאיר אורון ‘הבנאליות של החמלה’ שהתלווה אל זוהיר בנסיעותיו לקווקז וכן בסרט בכיכובם ‘מעשה שהיה בביסלניי’.

בשנת 2019 החליטה המועצה המקומית בכפר קמא להלאים את הפרויקט שזוהיר וחברו הצליחו להקים והציעה כפשרה לשכור את כלל הציוד והתצוגה וכמו גם להעסיק את זוהיר כמנהל האתר. לאחר התלבטויות קשות סירב זוהיר לבסוף להצעה ופינה את המבנה ונדד עם התצוגה אל בית סבתו אמינה, ויחד עם בני משפחתו הפך את הבית והחצר הישנה לחלום חייו – המוזיאון הצ’רקסי.

היום זוהיר מנהל את המוזיאון הצ’רקסי ומלווה קבוצות ובודדים לסיורים מודרכים במוזיאון ובכפר וחושף את המבקרים לתרבות הצ’רקסית ומנגיש את כפר קמא לקהל הרחב. זוהיר גם מגיע להרצאות חיצוניות בהזמנת קהלים שונים בכל רחבי הארץ אודות ההיסטוריה הצ’רקסית ועל סיפור משפחתו המיוחד.

זוהיר נשוי לראנדה ואביה של סאיה.

זוהיר תחאוחא

מנהל המוזיאון הצ'רקסי

דוד שוגן

חוקר ויועץ אקדמי

דוד שוגן הוא דור שישי למהגרים צ’רקסים מצפון מערב הקווקז שהגיעו בסוף המאה ה-19 לאזור המזרח-התיכון, בעקבות רצח עם שביצעה האימפריה הרוסית בבני עמם. הוא נולד בעיר חדרה ובילה שם את ילדותו המוקדמת יחד עם מספר משפחות צ’רקסיות נוספות וזאת בעקבות עבודתו של אביו במפעלי נייר חדרה.

 

ילדותו בעיר בקרב אוכלוסיה שרובה אינה צ’רקסית, הביאה אותו להתעניינות רבה מהרגיל במוצאו ההיסטורי ובזהותו. כבר מגיל צעיר, היה “מרצה” בהתלהבות לחברי כיתתו על מקור העם הצ’רקסי מסיפורים שלמד מזקני כפר כמא בביקוריו, ועל השפה המיוחדת שבה הוא מדבר עם בני משפחתו כשהוא חוזר הביתה. 

 

בגיל עשר, חזרה משפחתו לכפר כמא ודוד נרשם להמשך לימודים בבית הספר “כדורי”, שם גם סיים את לימודי התיכון. לאחר מכן המשיך לאוניברסיטת חיפה, וסיים בהצלחה רבה את לימודיו בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובפקולטה לחינוך.

 

במשך כל חייו הבוגרים המשיך דוד לחקור אודות מוצאו ולהעביר את תובנותיו לכל המעוניינים, במגוון ערוצים. לימודיו באוניברסיטה פתחו בפניו גישה לספרים ומאגרי מידע שלא היו זמינים לו קודם לכן ובכך סייעו לו להעמיק את הבנתו לגבי השפה, התרבות והפולקלור של הצ’רקסים, וההיסטוריה שלהם בקווקז ובמזרח התיכון.

 

בשנת 2007, עם ההכרזה על קיום “אולימפיאדת החורף 2014” בעיר סוצ’י, בירתם ההיסטורית של הצ’רקסים ואיזור רצח העם בסוף המאה ה-19, התחיל דוד עם מספר פעילים צ’רקסים בכל העולם קמפיין בינלאומי נגד קיום האולימפיאדה והעלאת המודעות לגבי זכותו ההיסטורית של העם הצ’רקסי על אדמתו. כתוצאה מפעילות זו, שהתקיימה ברשתות החברתיות וכן באופן פיזי באמצעות הפגנות ועצרות בכל העולם, נושא רצח העם הצ’רקסי חזר שוב בפעם הראשונה אחרי 150 שנה, לכותרות כל כלי התקשורת החשובים בארץ ובעולם.

 

בנובמבר 2010,  כתוצאה מפעילות זו והתעוררות העניין בנושא הצ’רקסים בקרב החוגים האקדמיים ומחוץ להם, הוזמן דוד לטביליסי, גיאורגיה, על מנת לקחת חלק בכנס שאורגן על ידי אוניברסיטת אילייה הגיאורגית ומכון המחקר ג’יימסטאון האמריקני, שכותרתו “אומות נסתרות, פשעים מתמשכים: צפון הקווקז בין עבר לעתיד” [“Hidden Nations, Enduring Crimes: The North Caucasus Between Past and Future”]. 

 

בעת ביקורו קיבל לידו אלפי מסמכים מהארכיון של טביליסי המתעדים את פשעיהם של הגנרלים הרוסים ופקודיהם כנגד העם הצ’רקסי במלחמה הרוסית-צ’רקסית. חלק מדגמי מהמסכמים הללו תורגם על ידו לשפה העברית ופורסם ב- ‘מיצג רצח העם’, שהוצג במשך שנתיים ברציפות בכפר כמא ובריחאניה, כחלק מטקס יום הזיכרון השנתי.  

 

במאי 2011, הוזמן באופן אישי ביחד עם תריסר פעילים צ’רקסים מכל העולם על מנת לקחת חלק בהכרה ההיסטורית של הפרלמנט הגיאורגי ברצח העם הצ’רקסי.  הצעת החוק בכך שמעשיה של האימפריה הרוסית במאה ה-19 נגד הצ’רקסים היו ‘רצח-עם מתוכנן’ עברה ברוב של 95 תומכים ואפס מתנגדים. בכך הפכה גיאורגיה למדינה הראשונה שמכירה ברצח העם הצ’רקסי. 

 

שנה לאחר מכן, במאי 2012, הוזמן שוב לגיאורגיה, וזאת על מנת להשתתף בטקס הסרת הלוט לאנדרטה לזכר הנספים ברצח העם שהוצבה בעיר אנקליה, וכן על מנת לשאת דברים בטקס יום הזיכרון לרצח העם הצ’רקסי שהתקיים אחריו. 

 

באותה שנה גם יזם ביחד עם מספר מחבריו את ‘הסמינר הצ’רקסי’, שכלל סדרת הרצאות במגוון נושאים המקיפים את ההיסטוריה, התרבות, השפה וההתעוררות הלאומית של הצ’רקסים בקווקז ובפזורה. נוסף לתכנון הסמינר והנחיתו, דוד הרצה גם על ההתפתחויות האחרונות בתנועה הלאומית הצ’רקסית. במשך השנים הבאות עבד תחת ניהולו של זוהיר תחאוחא במרכז למורשת הצ’רקסית כמדריך ראשי, תקופה בה הרצה אלפי הרצאות למאות אלפי המבקרים של המרכז. 

 

בתחילת 2019 הוצע לו לנהל את המרכז למורשת הצ’רקסית בכפר כמא שהועבר מידיים פרטיות אל חיקה של המועצה המקומית. דוד שעד כה שימש כמדריך ראשי ויועץ התוכן של המרכז עם בעליו הקודמים, נענה לאתגר, ובחודש מרץ באותה שנה החל בתפקידו. במהלך החודשים שלאחר מכן אירח והדריך כמעט בגפו אלפי מבקרים שבאו אל שעריו, כשבין ההדרכות המשיך לחקור ולתעד פרקים מההיסטוריה הצ’רקסית לטובת מכון המחקר שעל הקמתו חלם שנים. 

 

לדאבונו, בתוך מספר חודשים התגלעו אי הסכמות בינו לבין הממונים לגבי אופן הפעלת המרכז ומטרתו לשימור והפצת המורשת הצ’רקסית. ולמרות כל הניסיונות לגשר על הפערים, בתום שנה בלבד מתחילת העסקתו נפרד דוד מהמרכז למורשת הצ’רקסית. יחד עם זאת, במהלך שנתו זו, הספיק למתג מחדש את המרכז ולקדם כמה פרויקטים חשובים. בין השאר שימש כיועץ לאכ”א בכתיבת הפרק על הצ’רקסים בספר שעתיד להתפרסם על המיעוטים בצה”ל, ולסופר דוד (דודי) גרין בכתיבת ספר הילדים: “האוצר של נאדין – סיפורה של ילדה צ’רקסית”.

 

בחודש אוקטובר 2019, לקח דוד חלק משמעותי בסמינר מורים היסטורי ויחיד במינו שאורגן על ידי “יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה” תחת הכותרת: “יהודים וצ’רקסים בקווקז – חיים משותפים”. בסמינר ייחודי זה, דוד הרצה על פרקים בהיסטוריה ובתרבות הצ’רקסית, וכן על כרונולוגיית רצח העם הצ’רקסי במאה ה-19. 

 

כיום דוד משמש יועץ אקדמי למוזיאון הצ’רקסי בכפר כמא, בו הוא ממשיך לחקור אודות תולדות עמו ותרבותו, וכן ממשיך להרצות ולהתראיין לקהלים בארץ ובחו”ל. 

 

דוד נשוי לדאנה ואב לנוח ומזאיי.