החודש המקביל לאפריל בלוח השנה הצ'רקסי הוא חודש מֵלּילְ'פֵר'ו «Мэлылъфэгъу». כלומר, עונת המלטת הכבשים. זהו החודש השני בלוח השנה והוא חל בין ה-22 באפריל ל-21 במאי. יש לו שמות נוספים כמו: «Гъэтхэкумазэ» רַתְחֵ'קומָאזֵה: "חודש אמצע האביב", וזה כנראה השם העתיק ביותר. וכן שמות בניב הצ'רקסי המזרחי כמו: מֵלִזְ'ייחۧ «Мэлыжьыхь» "זה שלקח את זקני הכבשים", וֻדְזִיפֵּה «Удзыпэ» "התחלת העשבייה".
הצ'רקסים האמינו כי בחודש זה מתחילה לנשוב רוח מיוחדת אשר מפרה את האדמה. לכן זקני הכפר היו יוצאים להכות במטעי העצים תוך שהם אומרים: "הוי אלוהים, הַפְרֵה את העץ!" מתוך תקווה שהדבר הזה ירבה את שלל הקטיף. טקס נוסף היה להתיז וֻדְזִיפּס «Удзыпс» "מיץ עשבים" אחד על השני.
בזמן סופת הרעמים הראשונה של החודש, הזקנים היו דופקים על מחסני התירס והתבואה ואומרים: "כאשר הרעם רועם, כולם דופקים על מחסני התירס", פעולה זו למעשה נתנה את האות לחידוש המלאי במחסנים עד החורף הבא. חודש זה היה מלא גם בתפילות וטקסים הקשורים לשחרור הטלאים לעדר והתחלת היציאה לרעיית הכבשים. ולכן היו תפילות רבות לעשב טוב שימלא את תאבונם של הבהמות.
בתקופה הפגאנית, חודש זה היה שייך במידה רבה ל- ימיש או אמיש «Емыщ». אמיש נחשב לאל החיות והעדרים במיתולוגיה הצ'רקסית. על פי האגדה, אמיש היה תופס חיות בר מהיער ונותן אותם לנארתים (גיבורי המיתולוגיה הצ'רקסית) על מנת שיבייתו וירבו אותן. עם הזמן הוא החל לחלק את מלאכתו עם אַחין, ובסופו של דבר אמיש הפך להיות אל הכבשים והבהמות הקטנות ואחין לאל הבקר והבהמות הגדולות. הצ'רקסים הקדמונים האמינו שלאמיש יש שופר קסום שבעזרתו הוא יכול היה לשחרר את הכבשים העקרות ולהפוך את העדר לפורה מאוד.
