כמו בקרב הרבה עמים עתיקים, היאבקות היתה ענף ספורט מאוד מפותח בצ'רקסיה. טכניקות רבות של תמרונים והטלות שוכללו והובאו לידי שלמות. הילדים הצ'רקסים היו לומדים את עקרונות אמנות הלחימה מהוריהם כבר מגיל צעיר, ולאחר מכן הם היו מועברים למורים מיומנים שלימדו אותם את כל סודות המקצוע. בתקופות של חגים, חתונות או אירועים משמחים אחרים, היו נערכות תחרויות שנתנו הזדמנות לצעירים להראות את כל המיומנויות שלמדו. התחרויות היו נערכות בין שכונות שונות וגם בין כפרים, וכך היו ידועים תארים כמו אלוף הכפר, אלוף האזור או אלוף השבט.
אדיגה בֵּנָאצְ' «АДЫГЭБЭНАКІ» ובקיצור בָּאנֵא (היאבקות) או בֵּנֵן (להיאבק), מהווה למעשה שם כללי להיאבקות מסורתית צ'רקסית. מדובר היה בכמה סגנונות היאבקות שהפופולריים שבהם היו היאבקות "על היד", היאבקות "בתפיסה", היאבקות "על חגורות" והיאבקות בסגנון חופשי עם אחיזה שרירותית בבגדים. על מנת להשיג ניצחון, ברוב סגנונות ההיאבקות מספיק היה להטיל את היריב על גבו, ובהיאבקות החופשית היה צורך לגרום ליריב להיכנע על ידי נעילה. יחד עם זאת, היה סגנון מיוחד של היאבקות שבו על מנת להשיג ניצחון היה צורך להטיל את היריב על החזה שלו. כלל זה מוסבר בכך שיריב על הגב עדיין יכול היה להביע התנגדות ואילו יריב על החזה הוא יריב שאפשר להשבית אותו וקל יותר לקשור אותו אם הוא נלכד. סגנון לחימה זה, היה מאפיין לא רק את הצ'רקסים, אלא גם עמים אחרים בקווקז כמו הדאגסטנים.
בנוסף לכך, ישנו סוג ספציפי של היאבקות צ'רקסית שמופיע רק בסיפורי המיתולוגיה. מדובר באמנות לחימה שבה היריבים מנסים להרים זה את זה מהאדמה ואז לזרוק אותם בכוח לארץ. בצורה זו הם "תוקעים" אותם לתוך האדמה – עד הברכיים, החזה ואפילו עד הצוואר. למרות התיאורים הבלתי מציאותיים הללו, כנראה שהם שרידים של סגנון לחימה עתיק שהיה בתקופה הקדומה. ייתכן שזאת הסיבה גם שכאשר שני צ'רקסים מתאבקים, בלהט הדיבור והמאבק הם אומרים משפט כמו: "אני אתקע אותך באדמה".
ישנן מספר דעות לגבי המקור של היאבקות צ'רקסית. חלק מהמלומדים טוענים שהיא הושאלה מעמים אחרים וחלק טוענים שמדובר באמנות לחימה שעומדת בזכות עצמה, שפשוט קדמה לשליטה באמנות הלחימה בעזרת סוסים. כך או כך, הצ'רקסים כעיקרון, לא החשיבו כוח מעל זריזות, תבונה ומיומנות. אז היאבקות, שמטבעה מפתחת בעיקר כוח, באה לתת מענה למצבים בהם יש צורך להיאבק בלי כלי נשק ובלי סוסים.
יש לציין כי במאה ה-20, ההיאבקות המסורתית הצ'רקסית היוותה בסיס למערכת אימונים ייחודית למתחרי הג'ודו ומתאבקי הסמבו של בית הספר המפורסם להיאבקות במאיקופ שבקווקז. המתאבקים של בית הספר הזה השפיעו גם על היווצרותם של סוגי היאבקות בין לאומיים (חופשיים ויוונים-רומיים) בטורקיה. אבל מעט מאוד יודעים שכבר במאה ה-15 בחצר הסולטאנים הממלוכים היו מאמני היאבקות מפורסמים כמו אל-קאסימי הצ'רקסי (ג'רקס אל-ק'אסימי), ברסיי אל-מוזארי וג'נים אל-בהלאוון.
