ג'גואק'ו – "ליצן החצר" הצ'רקסי

הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ «Джэгуакӏу» היו השומרים המקצועיים של הזיכרון ההיסטורי של בני עמם. והם היו כאלה לא רק מכיוון שהם הנחו את כל האירועים החברתיים, אלא גם מכיוון שהם שמרו בזיכרונם אגדות רבות, שירים, פתגמים ואמרות, וכן מידע רב על קורות חייהם של אישים מפורסמים, ועל אירועים שהתרחשו במציאות.

אטימולוגיה וטיפולוגיה

השורש של המילה הלא כל כך קלה להגייה הזאת הוא גֵ'גֻו «Джэгу» שפירושו בצ'רקסית 'משחק'. ואליו מצטרפת המוספית קֻּ῀וֹ «Кӏу» אשר אחד התפקידים שלה בשפה הצ'רקסית הוא לציין מקצוע. כלומר במקרה שלנו – 'שחקן', 'איש משחק'. במובן הזה הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ דיי דומה לליצן החצר של ימי הביניים – הזֻ'ונְגְלֵר הצרפתי, הגֵּ'סְטֵר האנגלי או השְפִּילְמָאן הגרמני. האחרון אף זהה לו במשמעות שמו – שְפִּילְ בגרמנית זה משחק ממש כמו המילה גֵ'גֻו בצ'רקסית. וזהו מקצוע כה עתיק באנושות, שאפשר לחזור איתו אחורה עד מצרים וסין של לפני כמה אלפי שנים.

יחד עם זאת, ההשוואה לליצן החצר היא לא לגמרי מדויקת (אולי ה'תיש המרקד' מתאים יותר להגדרה). מבחינה טיפולוגית הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ הצ'רקסי עסק בתחומים שהיו מעבר לעיסוקיו הקלאסים של ליצן החצר. תחומים אשר חפפו לטְרוּבָּדוּר הצרפתי, הסְּקָאלְד הסקנדינבי או הבָּארְד הקלטי.

על כל פנים, מדובר היה במקצוע חשוב מאוד בתרבות הצ'רקסית, שכן בתרבות בה ההיסטוריה הכתובה היא נדירה או במשך תקופות ארוכות – בלתי קיימת, היכולת להעביר את הסיפורים לדור הבא בדיוק רב הפכה להיות משהו שצריך להתמקצע בו.

תפקיד

נוסף לאירועים ההיסטוריים בהם חזו הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ ותיעדו בשיריהם, הם גם כתבו על אירועים ששמעו מפיהם של מספר עדי ראיה שהשתתפו בהם. כך הם ניסו להציג את התמונה הקרובה ביותר למציאות. שכן הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ תיארו לא רק את הגיבורים ואת המכובדים, אלא גם את מעשיהם המבישים של אלו שלא פעלו על פי הערכים הצ'רקסים העתיקים. מסיבה זו, אנשים משפיעים, אצילים ונסיכים, תמיד דאגו כי בחצר שלהם יהיה אנסמבל של גֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ או לפחות אחד מהם, שתמיד יצא איתם לכל מסע.

בעבר הרחוק, הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ נחשב כבעל יכולות ואמצעים להשפיע על הטבע – לגרום ליבול שופע, עדר פורה ומשגשג; לרפא חולים, ומצד שני להטיל קללה ולגרום לנזק. או על הגורל – להביא להשגת אושר, חיים שמחים, הצלחה ושגשוג. במונחים המובנים לנו, אפשר להגיד שהוא דומה לקוסם. לאחר מכן, הדבר נתפס כמעין קסם אומנותי שבא לידי ביטוי בעבודה החקלאית, במסעות צבאיים, בטקסים חגיגיים ובפסטיבלים עממיים. הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ ליווה את הצ'רקסי לאורך כל תחנות חייו, מלידתו ועד הלוויתו.

המובן השני של תפקידו – מנחה האירועים החברתיים, היה חשוב מאין כמוהו. הוא זה שאסף את המוני האנשים בכיכרות הכפרים, או בחצרו של המארח. כל זאת על ידי שירת שירים והנחיית מופעי בובות ואקרובטיקה, העלאת מחזות דרמטיים קצרים או ארוכים, תוך שיתוף הקהל הרחב. משחקי הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ כבשו את דמיונם של הצעירים והמבוגרים כאחד, והביאו גיוון וחגיגה בחייהם המונוטוניים והקשים של האיכרים ובעלי המלאכה. כך הוא הסיח את דעתם מבעיותיהם הקשות והביא להם שמחה ומנוחה לפחות לרגע קל.

באותה מידה, הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ היו השומרים הנוקשים של המוסר הציבורי וקוד האבירים של האדיגה ח'אבזה. בשיריהם ובהערותיהם השנונות, הם האדירו את הגבורה ולעגו למידה הרעה. במילה אחת, הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ יכול היה להנציח את שמו של כל אדם, ללא קשר למוצאו או מעמדו בחברה. בקצה לשונו עמד גורל האדם; או שצאצאיו ימשיכו לכבד אותו מאות שנים הלאה, או ששמו יהפוך לסמל של בושה. וכך כולם – מהנסיך ועד העבד – חיפשו את שבחיו וחששו מאוד מהקנטותיו. בנות אף דחו חתן מיועד שהוא הפך לגיבור של שיר מזלזל.

מסופר כי גֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ אחד היה תמיד אומר: "במילה אחת שלי, אני מוציא את הגיבור מהפחדן והופך אותו למגן החופש של בני עמי; אני הופך את הגנב לאיש ישר. בפניי אין רמאי שמעז להופיע; אני האויב של כל מה שלא מכובד, רע."

מעמד

בהיותם נהנים מפופולאריות עצומה בקרב בני עמם, הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ השפיעו השפעה הומניסטית רבה על החברה כולה. הם שיבחו את הגנת המולדת מפני אויבים מבחוץ, אך מעולם לא תמכו בסכסוכים אזרחיים; הם היללו את המאבק נגד הצוררים, ומעולם לא הגנו על עריצות החזקים; הם הגנו על זכותה של האישה לבחור את בן זוגה, ומעולם לא צידדו במכירת בנות או אחיות למי שהרבה בתשלום המוהר. הם תמיד לעגו לקנאות, אך אף פעם לא למוסריות; הם לימדו את האנשים על הטוב ועל הצדק, והעירו בקרב בני עמם את חלום החופש. מכיוון שהם לא היו מוגבלים על ידי טאבו חברתי ופוליטי, הם נשאו והגנו באופן חופשי על האידיאולוגיה של האיכרים העובדים אל מול האריסטוקרטיה והכמורה. ואף אחד לא היה חסין מהביקורת שלהם.

מעמדו המקצועי של הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ היה דומה לזה של אמנים, נפחים, נגרים, קדרים וכד'. הם אימצו להם טכניקות מסורתיות, מנהגים וצורות ארגון עבודה ממנטורים שאליהם הצטרפו; הם הקיפו את מלאכתם בסוד שאף לא נחשף בפני כל התלמידים שלהם; הם התאפיינו כקבוצה מסוימת ובאורח חיים מסוים. ומלאכתם זו, הייתה מקור פרנסתם העיקרי.

למרבה הצער, תפקיד מסורתי זה – כמו רבים אחרים – נעלם מן העולם. יחד עם זאת, היסודות שהוא הותיר בתרבותינו, הביאו במידה רבה להתפתחות האמנות הצ'רקסית על כל גווניה בעידן המודרני. עד היום אנחנו רואים שרידים של המוסד החברתי הזה בכמה אירועים מסורתיים של הצ'רקסים. ולאחרונה יש גם התעוררות – בעיקר בקרב הצעירים במולדת – בהחייאת המקצוע הזה והתאמתו לימים שלנו.

______

 אוטו, ביאטריס ק., שוטים נמצאים בכל מקום: ליצן החצר ברחבי העולם, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2001.
 נאלו, זאור. מוסד הגֵ'גֻוָאקֻּ῀וֹ, הוצאת טטרה-גראף, נאלצ'יק, 2011.