הבית הצ'רקסי

צ'רקסים באופן עקרוני, לא היו בונים בית שהיה שורד יותר מהם. דבר זה נבע משתי סיבות עיקריות: הראשונה, שמירה על הרמוניה עם הטבע. השנייה, שמירה על יכולת ניידות מהירה. מודל אחוזת הבית היה נפוץ בכל רחבי צ'רקסיה.
צ'רקסים בחצר. איור מהמאה ה-19.

אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו על המבנה החברתי של הצ'רקסים בקווקז. היום אני רוצה לחזור מעט אחורה ולדבר קצת יותר בדגש על היחידה הפוליטית הקטנה ביותר – אחוזת הבית הצ'רקסית.

אם עוד לא קראתם את הפוסטים הקודמים בסדרה, אתם מוזמנים לעשות כאן.


לתרבות הבנייה הצ'רקסית יש מסורת עתיקת יומין אשר החלה עם התגבשותו של העם הצ'רקסי לפני כמה אלפי שנים. טכניקת הבנייה העיקרית שלהם הייתה בקתות הבנויות עץ וסְבָכָה. כפי שהיטיב לנסח זאת אחד החוקרים הרוסים במאה ה-19: "הבתים שלהם בנויים עם יותר עץ מאשר חימר". בתי אבן באזור צ'רקסיה היו מחזה נדיר, אינטריאנו בן המאה ה-15 כותב: "הבתים שלהם עשויים מקש, ענפים ועצים, ותהיה זו בושה גדולה עבור נסיך או אציל לבנות מבצר או בית מקירות אבן, מכיוון שהדבר מעיד על פחד וחוסר יכולת להגן על עצמו ואחרים…"

סגנון בנייה פשוט זה לא הצריך משאבים רבים וגם לא זמן רב. באמצעות מנהג העזרה ההדדית שהזכרנו קודם, הצ'רקסים היו מסיימים להקים את המבנה די מהר. הם היו תוקעים יתדות באדמה ומקיפים אותם בעץ שזור ומעל כל אלה שמו בול עץ אשר שימש מעין כתר למבנה. את הקירות בנו באמצעות ענפים שזורים אשר כוסו בחימר בתוספת מוץ, שלבסוף כוסו בסיד. ככלל, גגות הבתים היו בעלי ארבעה שיפועים מכוסים בסכך, קש או קנה. וכדי להגן על הבית מפני גשם וחום, נבנתה גם חופה מיוחדת סביב היקפו, על עמודי עץ תקועים באדמה. דרך הגג יצאה ארובה בצורת חרוט מצופה חימר. ובבית מעל שני חדרים, יכלו להיות שתי ארובות.

סגנון הבנייה הזה הושפע לא רק מהמבנה החברתי וההיסטוריה של הצ'רקסים, אלא גם מהפילוסופיה התרבותית שלהם. מכיוון שהאדיגה ח'אבזה חינכה אותם לחיות בהרמוניה עם הטבע, המטרה בבניית הבתים הייתה למצוא מחסה מגורמי הטבע ולא לשנות את הסביבה באופן בלתי הפיך. בעת צורך, במקרה של סכנה מתקיפת אויבים או מזג אוויר קשה במיוחד, ניתן היא לפרק את הבתים הצ'רקסים, להעמיס אותם על סוסים ולהעביר אותם למקום אחר. יחד עם זאת, הניידות שלהם לא הייתה בדיוק כמו בתיהם של שכניהם הנוודים הקלמיקים.

אחוזת בית צ'רקסית טיפוסית במאה ה-19


הבית הצ'רקסי – וונא

אחוזת הבית הצ'רקסית הייתה מחולקת כמעט תמיד לשלושה חלקים מגודרים עם שער. בחלק הקדמי, בערך על חצי שטח האדמה הייתה החצר עם הבתים. ואילו בחצי השני מאחור, התחלקו ביניהם הרפת וגינת ירק. תכולת החלקים הייתה יכולה להיות דינמית, וגם האלמנטים העיצוביים השתנו לעיתים משבט לשבט. יחד עם זאת, העיקרון בהפרדה שלהם היה זהה. כולן הופרדו זה מזה בגדר ובשערים קטנים, ואת כל המתחם הקיפה גדר אחת.

שני המבנים החשובים ביותר בחצר עם הבתים היו החאצ'ש «בית ההארחה» והוונא «מבנה המגורים». בית ההארחה היה מבנה חובה בכל אחוזת בית צ'רקסית. הוא היה ממוקם בחלק הקדמי ביותר בחצר ובדרך כלל, הדלת שלו הייתה נמצאת מול שער הכניסה לחצר. על מבנה החאצ'ש ועל תרבות ההארחה כתבנו רבות בפוסט שלנו "חמישים עקרונות באירוח צ'רקסי". די אם נאמר כי החצ'אש היה דומה באופיו לבתי הקפה, הפאבים או המועדונים באירופה עם הבדל עצום שהאירוח בו היה בחינם. האורחים אכלו ושתו על חשבון הבעלים, שיתפו ואספו חדשות ולאחר מכן המשיכו הלאה במסעם שבעים ורעננים. ליד כל חאצ'ש מוקמה אורווה אשר הייתה יכולה להכיל לפחות חמש סוסים. אורווה זו הייתה מיועדת לאורחים ואפשר היה למצוא אורווה נוספת בחצר האחורית. כמו כן, לא רחוק מהחאצ'ש בפינת האחוזה, מוקמו שירותי הגברים אשר שימשו גם את האורחים.

את המקום המרכזי באחוזה תפס הוונא – הבית הגדול בו התגוררה כל המשפחה. הבית הצ'רקסי חולק לשני חצאים עם שתי כניסות נפרדות – הימנית לגברים והשמאלית לנשים. פנים הבית היה צנוע והרהיטים כללו בדרך ספות עץ נמוכות מכוסות מחצלות וכריות, ספסלים, שפרפרים ושולחנות תלת-רגליים קטנים. שאר הכלים אוחסנו בארונות קיר פתוחים או תלויים על הקירות. בית המשפחה מנה שלושה עד ארבעה חדרים לפי הצורך: חדר ההורים, חדר הילדים, חדר הבנים וחדר הבנות.

בצמוד לבית המגורים, הצ'רקסים מיקמו את המטבח שלהם אשר נחלק לשני חלקים: עמדת תנור האפיה והבישול, ועמדת המזווה שבה אוחסנו גם כלי הבישול. בדרך כלל, לא רחוק מהמטבח נמצא לול התרנגולות. יחד עם זאת, חיות המשק לא הסתובבו באופן חופשי בחצר הקדמית אלא הייתה להם דלת לחצר האחורית. נוסף לכל אלה, בחצר הקדמית הייתה באר המים, שמונה עד עשר כוורות דבורים, עצי פרי מסוגים שונים, ולעיתים גם מחסנים קטנים לתבואה, פירות וירקות.

בחצר האחורית הייתה הרפת, מחסן התבואה הגדול, מספוא ושוקת לבעלי החיים,. בחלק של הגינה הייתה חצר המשק, מקום לערימות החציר, גורן, מחסן נוסף וסככה לכלים החקלאיים. נוסף לכך, שירותי הנשים מוקמו באחת מפינות חצר המשק, בדרך כלל בפינה הצפון מערבית.

חצר מגורים של משפחה צ'רקסית מורחבת


המשפחה הצ'רקסית – וונאר'וה

באופן כללי, המשפחה הצ'רקסית התחלקה לשתי רמות – המשפחה הגרעינית «Унагъо; ווּנָארֻ'וה» והמשפחה המורחבת «Унагъошхо ; ווּנָארֻ'ושְּח'וֹ». אם בחצר האחוזה היו שני בתים או יותר, הבית הראשי נקרא ווּנֵאשְּח'וֹ «הבית הגדול» והבית השני נקרא ווּנֵאז'יי «הבית הקטן». מודל המשפחה המורחבת יכול היה להופיע גם במשפחות אצילים וגם במשפחות איכרים. בבית הראשי גר אבי המשפחה המורחבת ובבית הקטן – שמנה בדרך כלל בין שניים לשלושה חדרים – היה אחד מצאצאיו שהתחתן והביא ילד לעולם. במקרים מסוימים, ייתכן והיו מספר בתים בחצר נוסף לבית הראשי ובמקרה כזה כלכלת המשק הייתה משותפת בין כל האחים ואביהם, והילדים שלהם חונכו במשותף על ידי כל הכלות. ברוב הכפרים הצ'רקסים עד המאה ה-19, המודל של משפחה מורחבת היה הנדיר יותר ואחוזות עם משפחות גרעיניות היוו את רוב האוכלוסיה.

אם החצר לא יכולה להכיל יותר את הצאצאים שנישאו, היה עליהם לצאת החוצה ולהתחיל אחוזת בית חדשה משלהם. על פי המסורת הצ'רקסית, אחים ואחיות צעירים לא היו יכולים להתחתן לפני המבוגרים מהם והיו חייבים לחכות לתורם. כך שבסופו של דבר, בחצר אחוזת הבית נשאר האח הצעיר ביותר עם משפחתו. עליו הוטלה הדאגה להוריו המבוגרים והוא זה שקיבל בירושה את אחוזת הבית של הוריו.

לאחר גירוש הצ'רקסים ממולדת ופיזורם למרחב המזרח תיכוני בסוף המאה ה-19, הם ניסו לשמור כמה שאפשר על סגנון הבנייה הזה ועל הקשרים החברתיים שהוא הכתיב, גם אם חומרי הגלם ששימשו אותם השתנו ממקום למקום. בישובים הצ'רקסים בגליל (כפר כמא וריחאניה) ובגולן (קונייטרה, חושנייה, עין זיוואן ועוד…) למשל, חומר הגלם העיקרי היה אבני בזלת, אליו התווספו רעפים לחיפוי הגגות. יחד עם זאת, תהליכי עיור, אופנות בנייה חדשות ואילוצים שונים במהלך השנים, השפיעו גם הם על סגנון הבנייה והיום כמעט ואין זכר לבנייה הצ'רקסית המסורתית.

אהבתם את התוכן?! שתפו אותו

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

יום המחול הבינלאומי

יום המחול הבינלאומי מצוין מידי שנה ב-29 באפריל. מחול הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הצ'רקסים, וגם הם מציינים יום זה בהופעות פומביות של להקות המחול שלהם בקווקז ובפזורה.

קרא עוד »

יום הדגל הצ'רקסי

יום הדגל הצ'רקסי הוא יום אשר נחגג מידי שנה ב-25 בחודש אפריל. צ'רקסים מכל העולם נזכרים ביום הנפתו ההיסטורי ובאיחוד כל השבטים השונים תחתיו. דגל זה, משמש עד היום כסמל הלאומי היחיד בעבור כל הצ'רקסים הפזורים ביותר מחמישים מדינות בעולם.

קרא עוד »

אפריל

החודש השני בלוח השנה הצ'רקסי היה מתחיל ב-22 באפריל ושמו היה כשם תופעת הטבע הנפוצה בו – "חודש המלטת הכבשים".

קרא עוד »

על קולוניאליזם ודמוגרפיה

הסיפור של הצ'רקסים בקווקז הוא במידה רבה סיפור של עם שהפך למיעוט בתוך בארצו. תוך מאתיים שנה, מספריהם צנחו מאוכלוסייה של מיליונים לאוכלוסייה של עיירה

קרא עוד »

ראש השנה הצ'רקסי

ראש השנה הצ'רקסי נחגג ביום השיוויון האביבי ב-21 בחודש מרץ. זהו יום המסמל את בוא האביב. את ראש השנה, הצ'רקסים היו חוגגים במשך שלושה ימים באמצעות פולחן, ריקודים וביקורי קרובים וחברים.

קרא עוד »

יום השפה הצ'רקסית

היום ה-14 במרץ 2021, מציינים מיליוני הצ'רקסים המפוזרים בכל קצוות תבל את "יום השפה הצ'רקסית". אחד מעמודי התווך של כל חברה באשר היא השפה שבה

קרא עוד »

אחוות לוחמים

אחוות לוחמים, או בשמה הצ'רקסי «לֵ῀אוּז'», הייתה קבוצה של אנשים אשר התגבשה לא על בסיס משפחתי ולא על בסיס אזור גיאוגרפי אלא על בסיס של שבועה.

קרא עוד »

הר האלברוס

הר האלברוס❓ אֻושְחֵۧמָאף‼️
לא הרבה יודעים, אבל ההר הגבוה ביותר ביבשת אירופה נמצא במולדת של הצ'רקסים בקווקז.

קרא עוד »