מטיילים רבים שביקרו בצ'רקסיה התפעלו לעתים קרובות ממידת הכבוד שרכשו הצ'רקסים לסביבה הטבעית שלהם. יחס הצ'רקסי לחיות, לעצים ולעולם הסובב אותו, היה חלק בלתי נפרד מהח'אבזה. והיו כללים ברורים לאופן ההתנהגות הראוי בטבע. הכבוד לטבע בא לידי ביטוי לא רק בשמירה על ניקיונו וטיפוחו, אלא בהבנה שגם לו יש מאווים משלו.
לדבר אל עצים
לפני כמה שנים טובות, באחד הימים בהם לקחתי חלק במסיק הזיתים בשדה של המשפחה, ראיתי את חבר של אבא שלי – הידוע בהלצותיו התכופות – פונה פתאום בקול לעץ הזית –"אני מבקש ממך סליחה שאני כורת ממך את הענף הזה", אמר, "אין לי כל כוונה לפגוע בך אלא רק שתגדל להיות חזק יותר ומניב יותר בשנה הבאה". כולנו צחקנו למשמע הדברים, אבל כאשר הבטתי בו שוב, הוא לא נראה כמו מישהו שאומר זאת בהלצה.
כאשר אני חושב על זה היום, אני עדיין לא יודע אם הוא באמת התכוון לכך או לא, אבל הדברים שהוא אמר הותירו בי רושם גם לאחר שנים. מדוע לא, בעצם? אם אני הייתי העץ הזה, גם אני הייתי גודל בשמחה להיות חזק יותר ומניב יותר בשנה הבאה.
על פי הח'אבזה – הטבע מצד אחד, הוא הבריאה, הביטוי והמקדש החי של אלוהים. ומצד שני, הוא הראי של נאורותו של האדם שחי בו.
על כן, קוד הח'אבזה דורש לכבד את הטבע, להעריך אותו ולהגן עליו.
לחיות בהרמוניה
עונת הציד הרשמית עבור הצ'רקסים החלה בחודש נובמבר שנקרא – איך לא – 'חודש הצייד', והמשיכה עד סוף החורף בחודש פברואר. לפניכם כמה כללים שהם היו חייבים לשמור עליהם:
במסע הציד, על פי הפולקלור, לצייד הייתה זכות לירות בחיה אחת במים, חיה אחת בארץ וחיה אחת בשמיים. לכן הוא לקח עימו רק שלושה חיצים באשפתו.
בכל מקרה, היה אסור עליו לירות על נקבות, גורים וגם לא על חיות יפות וגדולות במיוחד.
כל אדם שיצא ליער באביב, היה צריך לקחת עימו ייחורים של זני הפירות הטובים ביותר, על מנת לשתול אותם בטבע.
את העצים ניתן היה לחתוך רק בסיום ההבשלה.
אם אדם נכנס ליער עם גרזן, היה עליו לכסות אותו.
לאחר סיום בניית בית, היה עליך להחזיר את חובך לטבע ולשתול כמה שיותר עצים בחזרה. רצוי יותר ממה ששימשו אותך לבניית הבית.
איסוף פירות היער צריך להיעשות בזהירות ובעדינות. אסור לשבור ענפים שלא לדבר על קטיעת העצים.
אסור לתלוש בידיים עשבים הגדלים ביער.
כאשר אוספים פירות מעצים ומשיחים, יש לדאוג כי לפחות שליש ממה שנמצא על הארץ יישאר לחיות הבר והציפורים.
אם נכנסים לחורשה או ליער קדוש – יער שבו נוהגים לעשות תפילה. אסור לכרות שום ענף ועץ. וכך הוא נקרא 'יער מתחת לאלוהים' או 'יער שלא נכרת בו דבר'.
נהרות ונחלים הם עורקי כדור הארץ. לכן, על האדם לשמור על ניקיונם ולטפל בהם.
נביעות, בארות ומעיינות מינרלים צריכים להיות מעוצבים ומוגנים בקפידה.
קוד הח'אבזה דורש לזכור שכל דור של אנשים נמצא על כדור הארץ באופן זמני בלבד. לכן הטבע הוא לא רק שלנו, אלא גם מי שיבוא אחרינו. לכן, עלינו להתייחס לטבע בצורה כזו שנוכל להעביר אותו בצורה שמורה לדורות הבאים.
האם אנחנו שומרים
