מידי פעם עולים בפוסטים שלנו ביטויים כמו 'נסיך', 'מעמד אצולה' ו'מעמד האיכרים'. ככל הנראה, הצ'רקסים מעולם לא היו מאוחדים תחת שליט אחד. לא היה להם מלך ולא היה להם שלטון ריכוזי. יחד עם זאת, באופן מסורתי, בין המאות ה-15 ל-19 הם התחלקו ל"שבטים[1] פיאודליים" ו"שבטים שיוויוניים". הסיבה לכך שהמילים הללו במרכאות היא שהפיאודליזם של הצ'רקסים לא היה דומה לפיאודליזם המוכר לנו מאירופה של ימי הביניים. והשוויוניות בשאר השבטים לא הייתה טוטאלית. הרוסים קוראים להם השבטים האריסטוקרטיים והדמוקרטיים בהתאמה אבל גם להבחנה הזאת יש כמה חסרונות.
בין אם היה מדובר בשבט פיאודלי ובין אם שבט שוויוני, הם תמיד שמרו על ההיררכיה המבנית:
- וֻוּנָארֻ'וַה – (משפחה) מנתה אחדות
- לָ'אקֻ'וַה צוק – מנתה עד עשרות
- לָ'אקֻ'וַה – מנה עד מאות
- לֵ'פְּק' -אלפים עד מאות אלפים.
מקרב השבטים הפיאודליים אין ספק שקַבַּרְטָאי (או קַבַּרְדֵּיי) היה הדומיננטי ביותר והמשמעותי ביותר. עד כדי כך שבמשך תקופה מסוימת הנסיכות של קברדה הפכה לכוח פוליטי חשוב באזור שגם שבטים קווקזים לא צ'רקסים סרו למרותו. זו הסיבה שהרבה פעמים כאשר קוראים כתבים על צפון-מערב הקווקז, המונח "קברדה" בולט לא פחות מהמונח "צ'רקסיה". במאה ה-16, הצאר איוואן הרביעי ("האיום") נשא לאישה את בתו של מנהיג נסיכות קברדה על מנת לחזק את השפעתו בקווקז. יחד עם זאת, לשבט בּיסְלַ'נֵי השכן (שהתפצל ממנו במהלך ההיסטוריה) הייתה השפעה חזקה לא פחות בעניינים פוליטיים וצבאיים. מכיוון שהניב שלהם נחשב לנעלה ביותר בקרב כל השבטים, הנואמים שלהם במועצות העם היו בעלי כושר שכנוע חזק יותר. גם השבטים בְּזֵדוּר', זָ'אנֵה וווּבּיחְ' היו משמעותיים לא פחות, במיוחד האחרון שהמומחיות שלו בדיפלומטיה לא הייתה פחותה מהמומחיות שלו בלחימה והוא בעצם השבט שלקח את מושכות ההובלה לאחר קריסתה של קברדה במלחמה הרוסית-צ'רקסית.
בין השבטים השיוויוניים השָאפְּסִיר' (שפסוגים) היו הקבוצה הגדולה ביותר והם חלשו על טריטוריה גדולה שחולקה באופן מסורתי לשני חלקים: שפסור'יה הגדולה ושפסור'יה הקטנה. השבט הגדול אחריהם היה שבט האַבְּזָאח' (או אַבְּדזָאח') שישב מזרחה ממנו. ממערב לשאפסיר' ישבו הנַתיכֻוַאי, שהתפצלו מהם במהלך ההיסטוריה. שלושת השבטים הללו חיו בשכנות זה לזה וצורת התיישבות שלהם הייתה מעט שונה משאר השבטים הצ'רקסיים. בגלל הבידוד היחסי שלהם, הם הושפעו הכי פחות מפשיטות דרך היבשה, אבל הושפעו הכי הרבה ממסחר דרך הים. בעתות של מלחמה, שטחי השבטים הללו היו מפלט עבור הצ'רקסים מהשבטים האחרים.
מבחינת ההתפלגות, שלושת השבטים השיוויוניים היו זהים בכמות האוכלוסייה שלהם לכל שאר השבטים הפיאודליים, והיו אף תקופות שהם היו יותר משני שליש של העם הצ'רקסי כולו.
______
[1] בעבודת המחקר שלו [צופיות והתנגדות: מחמד אמין והמאבק האנטי-קולוניאלי של הצ'רקסים בצפון-מערב הקווקז באמצע המאה ה-19, אוניברסיטת חיפה, 2010] ד"ר יחיא חון, קורא לשבטים הצ'רקסים בשם "תתי הקבוצות האתניות הצ'רקסיות", שכן המילה "שבט" כפי שהיא מוכרת בהגדרתה בספרות המקצועית, לא בדיוק מתאימה לדעתו למבנה החברתי שהיה לצ'רקסים.
[2] צ'רקסים רבים יודעים לדקלם מתוך שינה שישנם 12 שבטים צ'רקסים. יחד עם זאת, לצ'רקסים במהלך ההיסטוריה היו יותר מ-40 שבטים בו זמנית. לימים, חלק נכחדו או נטמעו בגדולים יותר וכך המספר שלהם הלך והצטמצם. שורה נגמוב וח'אן גירי, היסטוריונים שכתבו על הצ'רקסים במאה ה-19, מונים כל אחד מספר השונה מ-12 ועם ציון שמות אחרים. בתמונה המצורפת אנחנו מונים בשבטים הפיאודליים את – קברטאי, ביסל'ני, צ'מגוי, בז'דור', חאתיק'ואי, מאחוש, מאמח'יר', יג'ארק'ואי, אדמיי, ז'אנה, ובשבטים השיוויוניים את- שאפסיר', אבזאח' ונתיכואי.
[3] שימו לב שבחלק המזרחי של המפה חסר השטח הגדול של קברדה (הגדולה והקטנה) שטח שסופח לאימפריה הרוסית בתחילת המאה -19 בעקבות המלחמה. "המהגרים הקברדינים" הם בעצם אלו שהצליחו להינצל מציפורני צבא האימפריה.
