אחד מנכסי צאן הברזל של הצ'רקסים הוא המוזיאון הלאומי ברפובליקת אדיגיה. כיום ישנם מעל 300 אלף מוצגים במחסניו והוא מהווה את אחד המקומות החשובים ביותר לשמירה על המורשת ההיסטורית והתרבותית של הצ'רקסים בקווקז ובעולם כולו. מוצגיו וצוות המומחים שעובד בו, משמשים כאמצעי חשוב לחינוך הדור הצעיר.
המוזיאון שחוגג היום 95 שנה להיווסדו, עבר שלבי התפתחות ומבנים רבים. המבנה שבו הוא ממוקם כעת היה מוזנח במשך שנים רבות והצריך שיפוץ משמעותי. לאחרונה בעקבות תמיכה של המרכז הפדרלי, הוכרז על שיפוצו הכולל – פנימית וחיצונית – והרחבתו. תוכנית השיפוץ מייעדת כי המתחם האתנוגרפי 'האחוזה האדיגית' יהפוך לגולת הכותרת של המוזיאון ויוצבו בו אלמנטים מהחיים הקדומים של הצ'רקסים כולל כלים ותוצרים של המלאכה המסורתית. נוסף לחידוש הציוד, מתוכננת הקמה של מבנה מודרני נפרד בן שלוש קומות ובסמוך לו, נפחיה מסורתית שתשמש כסדנה למבקרים.
הקמה
המוזיאון הלאומי באדיגיה נוסד בשנת 1925 והוא נחשב לאחד מהמוזיאונים הוותיקים ביותר בכל צפון הקווקז. התרומה הגדולה להתחלת המיזם הזה הייתה של ה'אגודה לחקר האזור האוטונומי של אדיגיה' שנוסדה כמה חודשים קודם לכן ואספה את המוצגים הראשונים שהניחו את היסודות לאוצר המוזיאון ולתערוכות השונות שהוצגו בו. על פי בקשת האגודה, מינה הוועד האזורי של אדיגיה את נאוורזה איברהים לראש המוזיאון, תפקיד שהוא נשאר בו עד שנת 1938.
תחילה המוזיאון הוקם במבנה קטן בעיר קרסנודר והוגדר- מוזיאון היסטורי ואתנוגרפי. מנהל המוזיאון יצא בפניה אל תושבי האזור על חשיבותו ומשמעותו של יצירת המוזיאון וביקש עזרה באיסוף מוצגים. 'התבוננו סביבכם, אם תמצאו משהו שלדעתכם לא יקר במיוחד, למשל: רקמה ישנה, תצלום ישן, כלים מעץ…. למוזיאון זה בעל עניין רב. כל דבר קטן שנעשה על ידי הצ'רקסים עכשיו או בעבר נחוץ למוזיאון…". משלחות האיסוף שהוביל נאוורזה היו מוצלחות מאוד ובשנה הראשונה קיבל המוזיאון 962 פרטי היסטוריה, אתנוגרפיה וארכאולוגיה.
התמסדות ומפנה
בנוסף לאיסוף מוצגים, מנהל המוזיאון עסק בזיהוי – על פי קטלוגים ודיווחים של מוזיאונים שונים – פריטים בעלי ערך היסטורי ואמנותי עבור המוזיאון הלאומי של אדיגיה. בזכות פעילותו המתמשכת, הועברו חזרה בשנת 1926 הדגלים המפורסמים של שבט נתוכאיי ושבט שאפסיר' וכן חרב מהמאה ה-17 של משפחת ברזג' המפורסמת משבט ווביח' – מוצגים אלו ואחרים נלקחו על ידי הרוסים בתקופת המלחמה הרוסית צ'רקסית (1763-1864) ועבור מנהל המוזיאון זה היה יותר מחשוב שיחזרו למקום הראוי.
בשנת 1937, כאשר ביקר באזור האתנוגרף הרוסי המפורסם, ליאוניד לברוב, הוא שיבח את פעילות המוזיאון ומנהלו. לברוב טען שלמרות גילו הצעיר של המוזיאון, הוא נחשב לעשיר מאוד במוצגים, ואף לטוב ביותר בכל הקווקז. "יוצר המוזיאון ואוצרו הוא כיום חבר רשות העתיקות נאוורזוב, שהצליח לאסוף חומר רב. אבל הוא הצליח לא רק לאסוף חומר זה, אלא גם לארגן תצוגה חיה וטובה עליו", כתב.
שנת 1938 סומנה על ידי אירועים חשובים. ראשית, המוזיאון נדד לעיר מייקופ ועבר ארגון מחדש. הוא מוזג עם המוזיאון האזורי להיסטוריית הטבע של מייקופ, אחד המוזיאונים העתיקים בקווקז שנוסד ב-1909. ושמו שונה ל- 'המוזיאון של אזור אדיגיה'. כך שכעת, בנוסף למחלקות של היסטוריה ואתנוגרפיה מופיעה גם מחלקת טבע. אך האירוע המצער מכל היה מעצרו של מנהל המוזיאון בגל הטיהורים שפשט ברחבי הארץ. נאוורזה איברהים הואשם בהשתתפות בפעילות חתרנית נגד המשטר ונשלח ל-20 שנות עבודה בכפייה במחנה עבודה. שם למרבה הצער, הוא גם מצא את מותו בחודש מרץ, 1943.
במהלך הכיבוש הנאצי מחודש אוגוסט 1942 ועד ינואר 1943, נבזז המוזיאון. יותר מ-1500 מוצגים, כולל אוסף יקר של כלי נשק נגנבו על ידי הנאצים לרייך השלישי או נשרפו. ב-25 בינואר 1943 שרפו כוחות הנאצים הנסוגים את בניין המוזיאון וכתוצאה מכך אבדו אוספים חשובים בנושאי אתנוגרפיה, היסטוריה, גיאולוגיה וזואולוגיה.
יחד עם זאת, עובדי המוזיאון עדיין הצליחו להציל מוצגים רבים מהאש ובסוף שנות ה-40 כמות המוצגים הגיעה ל-35,655 פריטים. אבל מכיוון שגודלו של המוזיאון לא אפשר זאת – לא הייתה זו תערוכה מוזיאלית שלמה, ורק המוצגים של מחלקת הטבע הוצגו באופן קבוע.
'תור הזהב'
בשנים 1949-1964 עמדה בראש המוזיאון הגברת מינקוטס אזמטובה, היא תרמה תרומה אדירה לשיקומו.
בשנות ה-50 הועבר המוזיאון למבנה אחר והוקמו בו שלוש מחלקות: טבע, התקופה הטרום-סובייטית והתקופה הסובייטית. בזכות הפעולות הנמרצות של הצוות, אוספי המוזיאון חודשו באופן משמעותי. רק בין השנים 1949-1954 נאספו 50 אלף פריטים הנחשבים כיום למוצגים היקרים ביותר. בנוסף לתוכן הפנימי, אזמטובה דאגה גם לנראות החיצונית של המוזיאון. לשם כך היא שתלה, יחד עם עוזריה, פרחים ובוסתן שנוצר מזרעים של זנים צ'רקסים מסורתיים. הגן היה גדול דיו כך שתפס חלק מרכזי בעיר מייקופ, והמטיילים בתוך הגן יכלו לטעום מפירותיו.
פנים לעתיד
משנת 1964-1988, עמדה בראש המוזיאון הגברת ליובוב מרזנובנה. בתקופתה הושם דגש רב על איסוף חומרים על ידי תיעוד והקלטה של זיכרונות של תושבי העיר וסביבתה, זיכרונות המשתתפים במלחמת העולם השנייה, תצלום מבנים המיועדים להריסה וכד'.
בשנת 1976 נפתחו תערוכות חדשות על תולדות החברה הסובייטית ותולדות החברה שלפני העידן הסובייטי. מכיוון שלא היה מספיק מקום לתערוכות הוחלט להקים מבנה חדש. בדצמבר 1993 העבודות מסתיימות והמוזיאון עובר למבנה שבו הוא נמצא כיום בשטח של 4830 מ"ר מהם 2130 מ"ר המוקדשים לתערוכות.
נכון לעכשיו, ועד סוף 2021, המוזיאון יהיה סגור לביקורים בעקבות השיפוץ שבו הוא נמצא. יחד עם זאת, האתר הרשמי של המוזיאון הלאומי מציע כמה הזדמנויות להתרשמות אינטראקטיבית עם התערוכות שהחשובה והמומלצת יותר מכל היא האופציה לעשות סיור וירטואלי בחדרים.