עם סיום המלחמה הרוסית-עות'מאנית (1828-29) בניצחונה של רוסיה, שני הצדדים חתמו ב-14 בספטמבר (2 בספטמבר ע"פ הלוח הישן) על הסכם אדירנה או הסכם אדריאנופול. אחד מסעיפי ההסכם קבע כי רוסיה "תקבל" מהטורקים את השליטה בין השאר על חופי הים השחור ועל אדמות צ'רקסיה. זה היה כביכול הבסיס ה"חוקי" של הרוסים לתוקפנות הגלויה שלהם כלפי הצ'רקסים ואדמותיהם. רק שצ'רקסיה מעולם לא הייתה שייכת לטורקים והצ'רקסים מעולם לא נשבעו אמונים לסולטאן.
בשנים שלאחר הסכם אדירנה, הרוסים הפנו את מרבית מאמציהם לחיסול ההתנגדות הצ'רקסית ולמימוש תכניתם בכיבוש צ'רקסיה. ישנו סיפור שאומר שבאחד המפגשים בין נציגי הרוסים והצ'רקסים, הגנרל הרוסי פנה בדרישה להבין מדוע הצ'רקסים מתמרדים למי שנחשב לשליט החוקי שלהם ואמר: "הסולטאן מסר אתכם במתנה לצאר הרוסי". "אהה, עכשיו אני מבין" השיב הנציג הצ'רקסי הפיקח, "גנרל, אני נותן לך במתנה את הציפור הקטנה שנמצאת שם על העץ, קח אותה."
הרוסים המשיכו לתקוף את הצ'רקסים עוד 36 שנים מאותו היום, עד שהכניעו אותם סופית ב-21 במאי 1864.
