הפתרון הצ'רקסי לאבעבועות שחורות

הצ'רקסים התחסנו מפני האבעבועות השחורות מאות שנים לפני גילוי החיסון באירופה. זו הסיבה שתווי פניהם נשארו יפים וחלקים יחסית לשכניהם בקווקז
צ'אפש

"כמה אנו חייבים לאישה הצ'רקסית, אשר ברצונה לשמור על יופיה ויופי בנותיה, הייתה הראשונה בעולם לנטוע אבעבועות שחורות! כמה ילדים החיסון הזה שלף מציפורני המוות! אין אפילו מייסד מסדר נזירים אחד אשר העניק לעולם ברכות כה גדולות ובכך מגיעה לה הכרת התודה."

– קלוד אדריאן הלווטיוס (1715-1771), פילוסוף צרפתי.

לפועל חיסון בעברית ישנן שלוש מילים מקבילות בשפה האנגלית:

1.Inoculation.
2.Vaccination.
3.Immunization.

למרות שלעיתים קרובות משתמשים בהן בצורה דומה לתיאור זירוז מלאכותי של חסינות מפני מחלות זיהומיות שונות, ישנם כמה הבדלים סמנטיים והיסטוריים שהשפה העברית לא מבדילה בהם, לכן אתייחס אליהם בקצרה.

המילה הראשונה, אינוקולוציה, מתייחסת רק ל"וַרְיולַציה" שהייתה בעצם שיטת החיסון המסורתית לאבעבועות השחורות [Variola = 'אבעבועות' בלטינית]. המילה השנייה מתייחסת ל"וַקְסינציה" שאדוארד ג'נר המציא בסוף המאה ה-18 בעבור אבעבועות שחורות מ"אבעבועות הבקר" [Vacca = 'פרה' בלטינית] ולימים הפכה לשם נרדף לחיסון. והמילה השלישית- "אִימוּנִיזַצְיָה", היא הכללית ביותר והיא מתייחסת לתהליך בו האדם או החיה הופכים להיות מחוסנים מהמזיק [Immunis = 'חופשי' או 'פטור' (מהמחלה)]. בפוסט זה, אנחנו כמובן נדבר על המובן הראשון – אינוקולוציה, במשמעות הרפואית של "הרכבה" או "זריעה".

'עם יפה מראה'

בשנת 1711, יצא אוברי דה לה-מוטרה, סוכן צרפתי מטעם המלך השבדי צ'ארלס ה-12, למסעות באירופה, אסיה ואפריקה. בין השאר, הוא הגיע גם לקווקז ולצ'רקסיה, והוא לא יכול היה שלא להתפעל מיופים של בני המקום. על הצ'רקסים הוא שמע בעבר, אך עד לאותו רגע, הוא מעולם לא פגש אותם פנים מול פנים. כאנקדוטה קצת ארסית הוא כותב שאי אפשר שלא להתפלא- איך הטבע מיקם תחת האוויר והאקלים הזה, את העם היפה ביותר בעולם בין שניים מהעמים המכוערים והמחרידים ביותר, קרי: הצ'רקסים בין הנוגאיים לבין הקלמיקים. תוך שהוא מפריד ביניהם רק בנהרות.

כאשר הוא פוגש את הצ'רקסים לראשונה הוא מתאר אותם כך: "בינתיים, בריצה דרך הקהל הסובב אותי, נדהמתי לראות אותם כל כך יפים […] מכיוון שבין כמה המאות שיצאו מבקתותיהם להביט בי, לא היה גבר או אישה יחידים שניתן לכנותם מכוערים […] מכיוון שלא פגשתי מישהו שסומן על ידי אבעבועות שחורות, עברה בי מחשבה לשאול אותם אם יש להם סודות כדי להבטיח את עצמי מהחורבן שאויב היופי הזה יצר בקרב כל כך הרבה אומות".[1]

פליאתו של דה לה-מוטרה והדגשת המאפיינים החיצוניים של הצ'רקסים לא הייתה דבר של מה בכך. אחת המחלות הקשות ביותר בהיסטוריה האנושית היתה האבעבועות השחורות. במשך אלפי שנים היא נדדה מאפריקה לאסיה ולאירופה וגבתה את חייהם של מאות מיליונים. עדויות לקיומה נמצאו על פניו החנוטות והמצולקות של רעמסס ה-5 לפני יותר משלושת אלפים שנה, בתיאורי האימפריות של העולם העתיק ובתיאורי הערים והממלכות השוממות שהיא הותירה באירופה. במאה ה-18, היא גבתה את חייהם של כ-400 אלף אירופאים מדי שנה, עם שיעורי תמותה של 30% מהחולים! רק בארץ של מעסיקו המלך השוודי, שיעור התמותה היה 10% מהממלכה.

החיסון הצ'רקסי

הצ'רקסים בני המקום, אכן סיפרו לו את סוד הפנים היפות, ואף התמזל מזלו של דה לה-מוטרה לראות במו עיניו ולתעד בספרו כיצד הדבר נעשה. הסוד למעשה היה דיי פשוט – לקיחת מוגלה של אדם נגוע והזרעתה או הרכבתה בדם של אדם בריא על ידי זריקה.

באחד הכפרים בהם ביקר, הוא ראה כיצד ילדה צ'רקסית בת ארבע או חמש מחוסנת נגד המחלה. הילדה, שטושטשה קודם לכן, צורפה לילד קטן בן שלוש שהחל להראות סימני מחלה. אחת הצ'רקסיות הזקנות לקחתה שלוש מחטים מחוברות יחדיו והחלה לדקור אותה בכמה מקומות. הדקירה הראשונה בבטנה; השנייה בצד שמאל של החזה, ממש מעל הלב; השלישית בטבור; הרביעית, בזרוע הימנית; והחמישית, בעקב של רגל שמאל. באותו הזמן שהדם ניגר, היא לקחה מוגלה מפצעי הילד החולה והעבירה אותה לפצעי הילדה ולאחר מכן הם כוסו בעלים ובקצף שנוצר מיוגורט עיזים. כאשר הסתיים הניתוח הילדה נעטפה בשמיכה על ידי אימה ונלקחה חזרה לביתה. על פי הזקנה, כותב דה לה-מוטרה, לאחר כחמישה או שישה ימים היא תתחיל להראות את התסמינים של המחלה בצורה מוחלשת יותר ולבסוף תבריא.

הטיפול באבעבועות שחורות «בצ'רקסית: שֻۧורֵצ' ; ЩъуэрэкI» כנראה קדם בכמה עשרות ואולי אף מאות שנים לביקורו של דה לה-מוטרה בצ'רקסיה, אך בניגוד למה שהפילוסוף הלווטיוס אומר בהחלטיות בתחילת פוסט זה, זאת לא הייתה המצאה של הצ'רקסים בלבד ועדויות לה ניתן למצוא בכתבים הסינים עוד מהמאה ה-15. יחד עם זאת, בניגוד לצ'רקסים, הסינים היו משתמשים באבקה שאותה החדירו לנחיריים ולא בנוזל המוגלה. יתכן מאוד כי הידע לגבי אינוקולוציה עבר על דרך המשי, אך סביר לא פחות שהשיטה הזאת פותחה בו זמנית בכמה מקומות שונים.

פסל לזכר הצ'רקסית שחיסנה את הילדים מאבעבועות שחורות

הגעה לאירופה

האירופאים אמנם למדו על שיטה צ'רקסית מסורתית זו, עם חזרתו של אוברי דה לה-מוטרה ממסעותיו ופרסום ספרו, אבל אלמלא פועלה של הליידי מרי מונטגיו, אשת השגריר הבריטי באימפריה העות'מאנית, ידע זה כנראה היה נשאר בגדר "החיסון של הכופרים" או עוד תיאור של אקזוטיקה אתנוגרפית אשר מעלה אבק בספריות.

הידע לגבי החיסון הצ'רקסי הגיע לאיסטנבול בעקבות הסיפורים אודות יופיין האגדי של הצ'רקסיות חלקות הפנים. צ'רקסיות רבות שהובאו להרמונות הסולטאן הביאו איתן את הידע לחיסון ממולדתם, וכך המנהג הזה החל להתפשט גם ברחבי האימפריה. כמה עשרות שנים לאחר מכן, מגיעה הליידי מרי מונטגיו עם בעלה השגריר לאיסטנבול והיא לומדת אודות החיסון מאותן נשים. הליידי, שאיבדה את אחיה למחלה ובעצמה שרדה בקושי, התפלאה מהעובדה שאת השלכותיה של המחלה הזאת כלל לא רואים ברחובות איסטנבול.

באחד ממכתביה לחברתה היא כותבת כך:

"האבעבועות השחורות, הקטלנית כל כך בעבורנו, אינן מזיקות כאן לחלוטין […] יש כאן קבוצה של נשים זקנות שמבצעות את הניתוח הזה, בכל סתיו, בחודש ספטמבר, בו שוכך החום הגדול. אנשים שולחים איש לרעהו אם הם מתעניינים בחיסון, והם עורכים מסיבה למטרה זו, בדרך כלל חמש עשרה או שש עשרה איש ביחד… "[2]

זמן קצר לאחר מכן, הליידי משכנעת את רופא השגרירות לחסן באותה צורה את בנה אדוארד, בן ה-5. כאשר הפעולה הזאת נוחלת הצלחה, היא הופכת את הפצת האינוקולוציה בבריטניה למשימת חייה:

"אני מספיק פטריוטית כדי להתאמץ ולהביא את ההמצאה השימושית הזו לאופנה באנגליה; ואסור לי להיכשל בכתיבה לחלק מהרופאים שלנו אם הייתי יודעת שיש ביניהם מישהו בעל מוסריות מספיק גבוהה כדי להרוס ענף כה משמעותי מהכנסותיהם, לטובת האנושות. אך אם צרה זו מועילה להם מידי, שלא יחשפו בפני כל תרעומת על הטרחה הקשה שצריך כדי לשים קץ לכך…"[3]

למרות מעמדה הרם של הליידי, היא עדיין הייתה 'אישה בעולם של גברים', ומאמציה הרבים לא נשאו פרי גם זמן רב גם לאחר שחזרה למולדתה. באחד מניסיונות השכנוע שלה, היא הורתה לרופא שחיסן את בנה, צ'ארלס מייטלנד, לחסן כעת את בתה מול עיני רופאי חצר המלוכה. לאחר שנחלו הצלחה, ובעקבות התפרצות המחלה בלונדון, המלך אישר למייטלנד לחסן מספר אסירים ולאחר מכן מספר יתומים, ומשם העניין החל לתפוס תאוצה בממלכה. אבל בשאר ארצות אירופה, האינוקולוציה עדיין נחשבה למעשה שטני וברברי, ובמספר מקומות היא אף הייתה לא חוקית.

ועל המצב הזה כותב הפילוסף הצרפתי הנודע וולטר כך:

"במדינות הנוצריות של אירופה, אישררו בשוגג שהאנגלים הם שוטים ומשוגעים. שוטים, מכיוון שהם מדביקים את ילדיהם באבעבועות שחורות; ומשוגעים, מכיוון שהם רוצים להנחיל לילדיהם מצוקה נוראה, רק כדי למנוע רוע לא בטוח. האנגלים מצדם, קוראים לשאר האירופאים לא טבעיים ופחדנים. לא טבעיים, מכיוון שהם חושפים את ילדיהם לכמעט מוות בטוח מאבעבועות שחורות; פחדנים, מכיוון שהם חוששים להכאיב מעט לילדיהם בעבור מטרה כה אצילית ולכל הדעות כה שימושית. על מנת לקבוע מי מהשניים צודקים, אספר לכם על ההיסטוריה של המנהג המפורסם הזה שמביא לאימה כל כך גדולה בצרפת."[4]

ואז הוא מספר בהרחבה על המנהג הקיים בצ'רקסיה.

מסורת ריפוי מוזיקלית

לטיפול הצ'רקסי באבעבועות השחורות התלוותה כמו לכל טיפול רפואי צ'רקסי, מוזיקה ושירה מיוחדת. בז'אנר "שירי המשמר על החולים" « צָ'אפְּשֵּה וֻרֵד, КIэпщэ орэд» במסורת המוזיקלית הצ'רקסית, אנחנו מוצאים קטגוריה שלמה שיועדה אך ורק לשירי אבעבועות שחורות « שֻۧורֵצ' וֻרֵד, ЩъуэрэкI орэд» והשיר בקישור הבא הוא אחד מהשירים ששרדו עד היום.

לקראת סוף המאה ה-18, אנגלי אחר בשם אדוארד ג'נר, מוצא כי נשים חולבות שכבר לקו במחלה הנקראת אבעבועות הבקר, לא נדבקות לאחר מכן באבעבועות שחורות. לאחר מספר ניסוים שהוא עורך, הוא מפרסם בשנת 1798 מחקר מפורט בו הוא מספר על חיסון נגד אבעבועות שחורות שהפיק מסרום של אבעבועות הבקר, ובכך למעשה הוא מצא פתרון למחלה הקטלנית בת אלפי שנים. כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, בשנת 1980, ארגון הבריאות העולמי מכריז על הכחדתה של האבעבועות השחורות מעל פני האדמה. ועד היום ג'נר מזוהה כמי שפיתח את החיסון הראשון בהיסטוריה.

_____
[1]A. de la Mottraye’s Travels through Europe, Asia and into parts of Africa, VOL II, London, 1723.
[2]Lady Mary Wortley Montague, Letters of the Right Honourable Lady M–y W—–y M——e: Written During her Travels in Europe, Asia, and Africa, London: 1757
[3]Ibid.
[4]Voltaire, Letters concerning the English nation, London, 1733.

אהבתם את התוכן?! שתפו אותו

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

יום המחול הבינלאומי

יום המחול הבינלאומי מצוין מידי שנה ב-29 באפריל. מחול הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הצ'רקסים, וגם הם מציינים יום זה בהופעות פומביות של להקות המחול שלהם בקווקז ובפזורה.

קרא עוד »

יום הדגל הצ'רקסי

יום הדגל הצ'רקסי הוא יום אשר נחגג מידי שנה ב-25 בחודש אפריל. צ'רקסים מכל העולם נזכרים ביום הנפתו ההיסטורי ובאיחוד כל השבטים השונים תחתיו. דגל זה, משמש עד היום כסמל הלאומי היחיד בעבור כל הצ'רקסים הפזורים ביותר מחמישים מדינות בעולם.

קרא עוד »

אפריל

החודש השני בלוח השנה הצ'רקסי היה מתחיל ב-22 באפריל ושמו היה כשם תופעת הטבע הנפוצה בו – "חודש המלטת הכבשים".

קרא עוד »

על קולוניאליזם ודמוגרפיה

הסיפור של הצ'רקסים בקווקז הוא במידה רבה סיפור של עם שהפך למיעוט בתוך בארצו. תוך מאתיים שנה, מספריהם צנחו מאוכלוסייה של מיליונים לאוכלוסייה של עיירה

קרא עוד »

ראש השנה הצ'רקסי

ראש השנה הצ'רקסי נחגג ביום השיוויון האביבי ב-21 בחודש מרץ. זהו יום המסמל את בוא האביב. את ראש השנה, הצ'רקסים היו חוגגים במשך שלושה ימים באמצעות פולחן, ריקודים וביקורי קרובים וחברים.

קרא עוד »

יום השפה הצ'רקסית

היום ה-14 במרץ 2021, מציינים מיליוני הצ'רקסים המפוזרים בכל קצוות תבל את "יום השפה הצ'רקסית". אחד מעמודי התווך של כל חברה באשר היא השפה שבה

קרא עוד »

אחוות לוחמים

אחוות לוחמים, או בשמה הצ'רקסי «לֵ῀אוּז'», הייתה קבוצה של אנשים אשר התגבשה לא על בסיס משפחתי ולא על בסיס אזור גיאוגרפי אלא על בסיס של שבועה.

קרא עוד »

הר האלברוס

הר האלברוס❓ אֻושְחֵۧמָאף‼️
לא הרבה יודעים, אבל ההר הגבוה ביותר ביבשת אירופה נמצא במולדת של הצ'רקסים בקווקז.

קרא עוד »