אלברוס, או בשמו הצ'רקסי אֻושְחֵۧמָאף או אֻושְחֵۧא מָאח'וה « Ӏошъхьэмаф ; Iуащхьэмахуэ» שפירושו 'הר הברכה', מוכר לרבים בשל שתי פסגותיו. המזרחית בגובה של 5,621 מטר והגבוהה יותר, המערבית, בגובה של 5,642 מטר. בכך הוא מיתמר הרבה מעל המוֹן בּלָאן – ההר הגבוה ביותר בהרי האלפים.
מעבר להיותו מקור לגאווה לאומית, אֻושְחֵۧמָאף נחשב עד היום, לסמל חשוב מאוד בעבור הצ'רקסים. ואפשר לראות אלמנטים ממנו בהרבה מהלוגואים של ארגונים ועסקים צ'רקסיים בכל העולם.
על פי המיתולוגיה הצ'רקסית, אֻושְחֵۧמָאף הוא הר מקודש משום שזהו מקום משכנם של האלים – המקבילה הצ'רקסית להר האולימפוס היווני, אם תרצו. וזה לא מקרי. הדמיון בין המיתולוגיה היוונית למיתולוגיה הצ'רקסית חוזר על עצמו בהרבה סיפורים, שכן בין התרבויות הללו התקיים קשר של מאות שנים לחופי הים השחור. על פי המיתולוגיה היוונית, עונשו של פרומתאוס – הטיטאן שגנב עבור בני האדם את האש מהאלים – היה להיקשר להר הזה בקווקז תוך שהעיט מנקר את הכבד שלו, יום אחר יום, עד אשר הרקולס נחלץ לעזרתו.
קטעים מהסיפור היווני הזה אפשר למצוא בכמה סיפורים במיתולוגיה שלנו. אצל הצ'רקסים זהו הנארת סָאוְסֵרֻוּקֻ'ו שגונב את האש (מהענק ולא מהאלים), אבל הוא יוצא מההרפתקה הזאת ללא עונש. אך על מנת למצוא המשך לסיפור של פרומתאוס ועונשו, על הקורא לחפש סיפור אחר במיתולוגיה הצ'רקסית – סיפורו עונשו של הנארת נַסְרֵן זָ'אקֵה.
אבל על כך וסיפורים אחרים, נכתוב בפוסט אחר.
