חמישים עקרונות באירוח צ‘רקסי

הכנסת אורחים נחשבת לאחד מעמודי התווך של התרבות הצ‘רקסית. הצ'רקסים מעולם לא בנו בית מבלי לבנות בית הארחה אשר אמור היה לשרת כל אורח או עובר אורח
חאצ'ש

"במקומות הללו, ישנם שלוש איכויות אשר נותנות לאדם את הזכות לתהילה – אומץ לב, צחות לשון והכנסת אורחים ; או במילים אחרות… חרב חדה, לשון מתוקה ושולחנות שופעים" 

(לונגוורת', 1840)

גם בעידן שבו אורחים יכולים להגיע מקצה אחד של העולם לקצה השני בשעות ספורות, האורח הוא עדיין אדם מיוחד שיש להתייחס אליו באופן מיוחד. והיחס אליו במידה רבה הוא תמונת מראה ליחס שאנחנו היינו רוצים לקבל. כפי שג'ון לונגוורת‘, המבקר האנגלי בצ‘רקסיה זיהה היטב, הכנסת אורחים נחשבת לאחד מעמודי התווך של האדיגה ח'אבזה והיום נמנה חמישים עקרונות באירוח הצ'רקסי שעל כולנו לשמור.

1. האורח מקודש והוא בעל ערך רב. ХьэщIэм насып къыдокIуэ – ’האורח מביא עמו ברכה‘, Адыгэм хьэщIэ и щIасэщ – ’הצ‘רקסי אוהב את האורח שלו‘.

2. מנהג ההארחה חל על כל הצ‘רקסים, ללא קשר למצבם או מעמדם. Адыгэм я нэхъ тхъэмыщкIэри бысымщ – ’העני ביותר בקרב הצ‘רקסים הוא מארח [טוב]’.

”בני המעמדות העניים שבהם מארחים לא פחות טוב מהגבוהים. האיכר הפשוט ואפילו העני ייתן את כל מה שהוא יכול כדי להאכיל את הסוס, ואם אין לו הוא יבקש מאחרים"

(סטאל, 1900)

3. חובתו של כל צ'רקסי להזמין לביתו מי שנזקק לאוכל או לינה.

"כל זר שנכנס לכפר ופוגש את הכפרי הראשון שומע ממנו את הברכה המסורתית יֵבְּלָארְ' – ברוך הבא – שבה הוא מזמין אותו בשיא הכנות להתארח בביתו"

(ק'וג'סאו, 1968)

4. מזכות האירוח נהנים כולם ; הצעיר והזקן, העשיר והעני, הגבר והאישה, האויב והחבר :ХьэщIэ щIалэ щыIэкъым – 'אין אורח צעיר', ХьэщIэ лей щьпэкъм – 'אין יותר מדי אורחים', ХьэщIэу къыпхуэкIуамэ, уи жагъуэгъури ныбжьэгъущ – 'אם הוא בא כאורח, גם האויב הוא חבר'.

5.'אורח שמגיע ממקום רחוק יותר, מכובד (יקר) יותר' – ХьэщIэ гъунэгъу нэхърэ хьэщIэ жыжьэ нэхъ лъапIэщ. זה מסביר את קבלות-הפנים ההמוניות למטיילים זרים שבעקבותיהם כתבו בספריהם בהתלהבות על האירוח המוגזם של הצ'רקסים.

6.חדר ההארחה הוא תמיד חדר נפרד. במרחק מסוים מחדרי המגורים נבנה בית שנקרא חָאצֵ'ש – хьэщIэщ. ובעבר, למשפחות אמידות היו אף שני חדרי הארחה. האחד חָאצֵ'ש , והשני זָ'אנְטֵ'ה – жьантIэ – בית הארחה של אורחים רמי מעלה (לוליה, 1859). בבית ההארחה תמיד היו: שולחנות שלוש-רגליים, מיטה, שטיח, ק'ובְּרָ'אן – къубгъан – כד נחושת, קערת נחושת או עץ לנטילת ידיים, מגבת ולעיתים גם כלי מוזיקה שונים כמו שיקֵפְּשין – шыкIэ пшынэ – כינור צ'רקסי ובְּזֵ'מִיי – סוג של כלי נשיפה. בנוסף לכך, על קירות החדר היו תלוים כלי נשק.

"בחצר שבחוץ יש מבנה בגודל של חמישים עד מאה רגל, בקתת אורחים המיועדת להם בלבד ואיש לא גר בה. אפילו הצ'רקסי העני ביותר לא שוכח לבנות את בית ההארחה הזה בחצר שלו"

(לפינסקי, 1862)

"הם יצאו לקבל אותנו בשער החצר ולאחר מכן לקחו אותנו לבית הארחה שאת קירותיו עיטרו חרבות, פגיונות, חץ וקשת, אקדחים ורובים, קסדות לוחמים ושריון קשקשים רב"

(דה מרגיני, 1837)

7. דלת החָאצֵ'ש (בית ההארחה) פתוחה לכולם ביום או בליל. כל עובר אורח יכול להיכנס לשם ולהתיישב מבלי לשאול את המארח.

תרשים אחוזת בית צ'רקסית. בית ההארחה תמיד היה הבית הראשון מול השער הראשי.

"האורח שהגיע בלילה, יכול להיכנס לחדר מבלי שאף אחד יבחין בו, לכן על בעל הבית להביט לתוך חדר ההארחה לפני שהוא פורש למיטתו. סוס קשור ליד השער יכול להעיד על הגעתו של אורח"

(ממבטוב, 1968)

8.תמיד יש לשמור אוכל. הפתגם הבא מסכם זאת בצורה מצוינת "אמור: 'יבוא אורח' ואחסן את המזון, אל תאכל אותו באומרך: "זה כבר מונח כאן זמן רב": ХьэщIэ къэкIуэнщ жыIи гъэтIылъ, куэдрэ щылъащ жыпIэу умышх.

9. קבלת פנים. כאשר הוא רואה את האורח, המארח חייב לצאת לקראתו ולברך אותו בברכה: פֵסָאפְּש – фэсапщ – (או פֵחוס אַפְּשי- фIэхъус апщий) יֵבְּלָארְ'- еблагъэ – ברוך הבא, היכנס! ברכות אחרות לא מתאימות למקרה הזה.

חדר חאצ'ש לדוגמה. המוזיאון הלאומי באדיגיה.

10. יש לעזור לרוכב לרדת מסוסו. על המארח לתפוס את הסוס ברסנו ולאחר ירידת הרוכב ממנו, להוביל אותו לאכול. במונחים של ימינו, יש לטפל בכלי הרכב שלו.

11. בהגעה- המארח תמיד מוביל, בפרידה- האורח. הראשון שנכנס לחצר ולבית ההארחה הוא המארח, ואחריו נכנסים האורחים. בימינו, מכיוון שאין בית הארחה נפרד, המבוגר ביותר מהמארחים מוביל אותם לחדר המיועד לאורחים. בפרידה הסדר הפוך. האורח הוא זה שמוביל את ההליכה.

12.יש לעזור לאורח בחפציו ובגדיו. לאחר שהמארח הוביל אותו לחדר ההארחה, הוא צריך לעזור לו להוריד את מעילו וכלי הנשק שלו, ולהושיב אותו במקום המכובד ביותר בחדר. במונחים של ימינו, יש לעזור לאורח עם מזוודותיו ולהראות לו את מקום האחסון שלהם.

13. האורח מתיישב ראשון. המארחים אף פעם לא יושבים לפני – או בו זמנית עם – האורח. רק לאחר הפצרותיו של האורח, זה שעומד לידו, השווה לו בגיל ובמעמד, יושב עמו. אם אין כאלה, אז אף אחד לא יושב וכולם עומדים בשבילו.

14.את האורח, שואלים רק לבריאותו. האורחים נשאלים בראש ובראשונה לבריאותם ורק לאחר מכן על חדשות שהם מביאים עמם.

15.חוק שלושת הימים. במשך שלושה ימים אסור לשאול את האורח – מי הוא, לאן הוא הולך, מאין הוא בא, מה הסיבה לביקורו, כמה זמן הוא מתכנן להישאר, לאן הוא ממשיך מכאן וכדומה.

"…האורח, אם ירצה, יכול להישאר באלמוניות מוחלטת"

(דוברובין, 1927)

16. לאחר שלושה ימים, זאת כמובן לאחר שהאורח קיבל את כל הכבוד הראוי לו על פי הקודים ההתנהגותיים שבמסורת האירוח הצ'רקסי, המארח יכול לשאול את האורח מה מעשיו ובמה הוא יכול לעזור לו. המארח מייחס חובה קדושה לתמיכה בכל מה שקשור להשגת המטרות שלמענם חותר האורח.

17. לא משאירים אורח לבדו. שכניו, בניו ובנותיו של בעל הבית תמיד יכולים להחליף אותו במענה לצרכיו של האורח. אבל הם אף פעם לא ישבו איתו אלא מיד יעזבו, או יעמדו בהקשבה לשיחות המבוגרים ויעשו שליחויות לפי רצונותיהם.

"בזמן שבין ההגעה לארוחת הערב, באים כמה מהשכנים לברך את האורח; אין זה יאה להשאיר את האורח לבדו בחדר ההארחה. בתו של המארח תמיד נכנסת ומביאה כיבוד של ירקות טריים או יבשים, תלוי לפי עונת השנה; האורח מזמין אותה לשבת ולאחר שיחה קצרה היא עוזבת"

(לוליה, 1859)

18. את הכיבוד מגישים מיד. בהזדמנות הראשונה לאחר הגעת האורח יש להכין שולחן עם מיטב הדברים שיש בבית. בעוד שמכינים את המנה העיקרית, יש להציע לאורח פירות טריים או יבשים וגבינה צ'רקסית. לאחר מכן יוגשו לפי הסדר הבא: בשר צרוב (лы гъэжьа), עוף ברוטב (джэд лыбжьэ), בשר עגל או כבש מבושל (хьэщIэныш) ונזיד שחותם את הארוחה, אותו שותים מקערות עץ ללא כפית. המשקאות שהיו מגישים היו מבוססים פירות או דבש, או משקה אלכוהולי מבוסס דוחן (ולאחר מכן מבוסס תירס) בשם – מָאחְסימֵה. כל מנה כזאת, היו מביאים על שולחן שלוש-רגליים ובסיומה היו לוקחים אותו. מכאן הביטוי הצ'רקסי – פנה (מילולית: קח!) את השולחן.

"מיד לאחר שהתרחצנו והתיישבנו, סדרה של שולחנות שלוש-רגליים עם מזון עליהם התחילה להגיע".

(טורנאו, 1864)

19. נטילת ידיים לפני האוכל. לפני הארוחה, יש להציע לאורחים לשטוף את ידיהם. במקרה כזה, אשת הבעלים, הבן או הבת שלו יביאו לאורח קערה ויצקו על ידיו מים מתוך כד נחושת (ק'ובְּרָ'אן) תוך שהם ממתינים עם מגבת בהישג יד. כמעט הכל נעשה על ידי המארחים כך שהאורח אפילו לא צריך לקום מכיסאו.

נערה צ'רקסית עם ק'ובְּרָ'אן (כד נחושת) , קערה ומגבת. איור: אדמונד ספנסר 1830.

20. תשומת לב. המארח צריך לעקוב אחר תנועותיו ושפת גופו של האורח. ליד השולחן הוא צריך לשים לב אם האוכל לטעמו של האורח והאם הוא אוכל מספיק או לא.

21. סבלנות באכילה. זה נחשב חוסר נימוס לאכול את המנה שלך לפני האורח, מכיוון במקרה הזה האורח תמיד יפרוש מהאוכל שלו לפני הזמן.

"בעבור הצ'רקסי,לאכול מהר יותר מהאורח הזר זו בושה"

(דה מרגיני, 1837)

22. נטילת ידיים חוזרת. לאחר האוכל, יש להציע שוב לאורח לשטוף את ידיו ופניו.

23.שירותים. אם כל צרכיו של האורח מומשו מראים לו את המקומות שישמשו אותו. בשירותי האורחים תמיד יהיו: כד מים, מגבת ובדרך כלל גם מראה תלויה על קיר.

24.יש להימנע מוויכוח. על המארח בשום פנים ואופן אסור להתנצח ולהתווכח עם האורח שלו, בהנחה כמובן שהוא שומר על כל כללי ההתנהגות המצופים ממנו.

25. הקשבה. זכות הראשונים לשיחה היא לאורח. אסור למארחים לדבר בינם לבין עצמם בנוכחותו של האורח. ועל אחת כמה וכמה, בשפה שהוא לא מבין.

26. יחס מיוחד. על מנת להנעים את זמנו של האורח, על המארח להזמין שכנים ובני משפחה שקרובים לו בגילו ובמעמדו,לארגן מופעי מחול ושירה, משחק וכדומה.

"הזמרים והרקדנים הטובים ביותר שבכפר, משני המינים, השתתפו בקבלת הפנים. אם האורח צעיר, אז אורגנו מופעי ריקוד, ואם היה מכובד יותר, אז גם מירוצי סוסים, קליעה למטרה, היאבקות ואף יציאה לציד משותף. כל זה נעשה על מנת להשביע את רצונו של האורח המכובד ולהעלות את קרנו של הישוב בו הוא החליט לעצור"

(ממבטוב, 1968)
ריקודים לצלילי מוזיקה מסורתית בחאצ'ש

27. האורח מחליט מתי הוא עוזב. אסור בתכלית האיסור אפילו לרמוז לאורח שהוא נשאר יותר מידי זמן ושהגיעה העת שלו לעזוב. ХьэщIэ къашэ щыIэщи, хьэщIэ ишыж щыIэкъым – 'יש הזמנת אורח אבל אין גירוש אורח'.

28. טיפול מסור בבגדים. ברגע שהאורח נכנס לבית, יש לקחת את בגדיו החיצוניים ומעילו, לנקות אותם ולהניחם לפי הסדר. אם האורח נשאר ללילה, בבוקר הוא מוצא את בגדיו מכובסים ומגוהצים.

29.חליצת נעליים. בהגיע שעת ההשכבה, יש לעזור לאורח להסיר את נעליו ולשטוף את רגליו (בדרך כלל בתו של המארח הייתה עושה זאת). מנהג זה, המאפיין בעיקר את האבחאזים, נעלם בקרב הצ'רקסים כבר במאה ה-19.

30. הגנה מוחלטת. על המארח מוטלת חובה מוחלטת להגן על כבודו ושלומו של האורח. אם יש צורך, עליו למלא את חובה זאת עם נשק בידיו: Адыгэм и хьэщIэ быдапIэ исщ – 'האורח של הצ'רקסי נמצא במבצר'.

31.שכנוע להאריך שהות. את האורח שהחליט להמשיך בדרכו, יש לשכנע להישאר ישוב ולהעביר את הלילה אצל המארח.

32. החלפת מתנות. אורחים מכובדים לא באים בידיים ריקות ולא עוזבים כך.

33. פרידה בחצר. לאורח שהחליט לעזוב סופית את בית ההארחה, עוזרים לו ללבוש את בגדיו, לעלות על סוסו תוך שמחזיקים את ארכוף הסוס מצד שמאל, ומלווים אותו במקביל לו ובחצי צעד מאחוריו.

34. משקה לדרך. כאשר האורח נמצא על האוכף, נהוג היה לתת לו קרן או קערת משקה. шэсыжыбжьэ – 'משקה הרכיבה'.

משקה הרכיבה – шэсыжыбжьэ – שִסיזְ'בְּזֵ'ה

35. ליווי. יש ללוות את האורח עד לקצה הכפר, ולכל הפחות עד לקצה החצר. אורחים שמגיעים ממרחק רב, במיוחד זרים, מלווים עד ליעדם הבא, או שהם מצויים בלווי במשך כל זמנם בארץ.

36. ברכת פרידה. כאשר הוא נפרד מהאורח, על המארח לאחל לו דרך צלחה, והוא מפציר בו לחזור ולבקר שוב.

37. סבר פנים יפה. לאחר הפרידה, המארח מחכה זמן מה עד אשר האורח מתרחק למרחק מסוים. חזרה מיידית הביתה נחשבת לחוסר נימוס מוחלט. והיא גם מרמזת על יחסי האורח-מארח הלקויים שהתקיימו במהלך הביקור.

לכן, על מנת להקל מעט מהקושי שיש למארח, ישנם חוקים ברורים גם לגבי התנהגותו של האורח בביתו של מישהו אחר. חלק נועדו להוריד קצת את חוסר הנעימות שנגרם למארח וחלק נועדו להראות הערכה רבה לקבלת הפנים החמה.

חובות האורח למארחיו

38. ברוכים הנמצאים. כאשר מגיע אורח עליו לברך את מארחיו בברכת קריאה ולשאול את שלומם, הברכה הנפוצה היא – יום טוב לכם! ואחרי קבלת דת האסלאם – סלאם עלייכום – שלום עליכם! או ברכות אחרות תלויות הקשר כמו – בוקר, צהריים או ערב טוב.

39. כניעה מוחלטת למארח. ХьэщIап1э ущыIэмэ, къыпхуащ! уи унафэщ – 'אם אתה באירוח, מה שאומרים לך הוא חוק'. ХьэщIэр мэлым нэхърэ нэхъ Iэсэщ – 'האורח שקט יותר מהכבשה'

40. כבוד מוחלט למארח. אנשים בזים לאורח שהחליט לעזוב את ביתו של המארח שלו לטובת שכנו מכיוון שלא קיבל לדעתו את הכבוד הראוי לו. Зи бысым зыхъуэжым чыцIыхъу хуаукI – 'מי שמחליף את המארח שלו, הנצר שלו נחתך'.

41. התרחקות מגרגרנות. אל לאורח לזלול ולשתות עד אבדן חושים. Iэнэм утефыщIыхьу умыкIуэ -'אל תאכל תוך התנפלות על השולחן'. ואם הוא מוזמן לאירוע או חתונה, עליו להגיע עם בטן מלאה.

42. להתעסק בענייניו. על האורח חל איסור להתערב בענייני המשפחה המארחת אותו. כמו כן, זה נחשב לחוסר נימוס מצידו של האורח לקום ממקומו להסתובב בחצר או לגשת למטבח.

"במהלך כל שהותו בבית זר, האורח נשאר במקום שהוקצה לו. בהתאם למנהגים העתיקים, האורח לא קם, לא מטייל בחדר ולא יוצא החוצה ככה סתם. אם יעשה זאת, לא רק שהוא נוהג בחוסר הגינות, אלא בעבור רבים כאן ייחשב כמי שביצע עבירה".

(דוברובין, 1927)

43. עליו לשים לב לזמן. האורח צריך לשים לב היטב לזמן שהותו בביתו של המארח. אין עליו לפגוע בו ולעזוב מוקדם מידי ואין עליו להפוך לנטל ולשהות זמן רב מידי.

"זה נחשב לחוסר נימוס להישאר בביתו של מארח מסוים יותר משני לילות, למרות שהמארח לעולם לא יראה את הדלת לאף אחד".

(לפינסקי, 1862)

44. התנהגות נאותה. על האורח לזכור שהוא לא נמצא בביתו ועליו להתנהג באופן שבו הוא היה רוצה שהאורחים שלו יתנהגו אצלו. התדרדרות לריבים, יישוב סכסוכים ישנים, ויכוחים וקללות נחשבים להפצת טומאה.

"במקרה של איבה או שפיכות דמים, האנשים המסוכסכים לא מראים אחד לשני חיבה ונימוס מזויפים, אלא להפך, הם מתנהגים כאילו הם לא רואים אחד את השני ומתרחקים אחד מדרכו של השני. כל זה נעשה בטבעיות, ללא מתיחות וללא השפעה על הסביבה"

(סטאל, 1900)

45. שמירה על כבוד המשפחה. חל איסור מוחלט מצידו של האורח לפגוע בכבודם של בני משפחת המארח, למשל פלרטוט עם אשתו או בתו של בעל הבית.

"במקרים רבים ליוויתי את ההרריים למקומות רבים, תמיד מצאתי אותם הגונים וחפים מכל התנהגות חצופה"

(לוליה, 1859)

46. הסתפקות במועט. האורח לא מבקש שירותים, מתנות ובקשות שונות אלא אם כן הוא נשאל לכך באופן מפורש. וגם אם יציעו לו משהו, ברוב המקרים, תגובתו המיידית תהיה סירוב.

איור של חאצ'ש מהמאה ה-19

47. לא להחמיא לדברים שהוא רואה. על האורח להימנע מלהחמיא לדברים שהוא רואה בביתו של המארח. דבר זה יכול להיחשב כבקשה, שעל פי מסורת האירוח, לא יכולה להיות בשום פנים ואופן מסורבת על ידי המארח. ולמעשה במובן השלילי שלה – זאת סחיטה.

48. פרידה לשלום. כאשר יוצא האורח מבית מארחיו, חובה עליו להודות לכל בני הבית על קבלת הפנים, ולאחל למבוגרים שביניהם שהם יחזרו ויתראו שוב.

49. עזיבה בטעם טוב. לפני שהוא עולה על סוסו, על האורח להפנות את ראשו לכיוון הבית שהוא עוזב. פעולה זאת מסמלת שביעות רצון והכרת תודה כלפי מארחיו.

"אם האורח לא שבע רצון מהמארח שלו, הוא עלה על סוסו כשגבו מופנה כלפי חצר הבעלים. לעומת זאת, אם הוא היה מרוצה, הוא היה מסובב את הסוס עם הפנים לכיוון הבית ואז עולה עליו…"

(קירז'ינוב, 1974)

50. כבוד עצמי. על האורח (במיוחד אם הוא צעיר) לסרב לכל עזרה בעליה על סוסו או בליווי עד למחוץ לשער. רק אם הוא יודע בוודאות שהמארח שלו יתעקש על כך, עליו לאפשר לו לעשות זאת.

רשימה זו היא כמובן לא רשימה ממצה של כל יחסי הגומלין בין האורח והמארח, אבל היא מכילה בתוכה את רוב העקרונות החשובים של האירוח הצ'רקסי. בימינו אנו, אנחנו נכנעים להרבה תכתיבים חברתיים חדשים ותרבות האירוח איבדה במידה רבה את התפקיד הרשמי שהיה לה בחברה הצ'רקסית. ובאותה מידה היא הפכה לפחות מעודנת ועשירה וגם יותר גמישה וכללית. יחד עם זאת, העקרונות העיקריים בתרבות האירוח עדיין שומרים על מעמדם והם מהווים כאמור את אחד מעמודי התווך שעליהם בנוי כל הקוד ההתנהגותי של הצ'רקסים.

ואם נצטרך לתמצת את חשיבותו של בית ההארחה במשפט אחד, יהיה זה המשפט של נאלו זאוור – גדול חוקרי התרבות הצ'רקסית במאה ה-20 :

"בית ההארחה הוא גם מסעדה וגם אולם אירועים, גם משרד שבו בעיות פוליטיות נפתרות וגם אוניברסיטה לדור הצעיר" 

(נאלו, 1974)

ועלינו מוטלת החובה לשמור עליו כזה כמה שאפשר ולהעביר את הידע הזה לדורות הבאים.


עדכון:

לאחר הפרסום התקבלה שאלה לגבי נשים; כלומר – "מה לגבי אורחות?"

רוב העקרונות הללו כמובן, מתייחסים גם לנשים. הסיבה שאנחנו מדברים על ה'אורח' ולא על ה'אורחת' היא מכיוון שברוב המקרים, נשים לא נהגו להסתובב ללא ליווי מעבר לטריטוריה של הכפר שלהן או לכל היותר השבט שלהן. ולכן נדיר היה שהן תגענה לבדן לאיזשהו כפר, לפחות לא בלי הכנה מוקדמת.

נשים לא הגיעו לחאצ'ש כמו כל נווד או עובר אורח אחר. ואם הן היו מגיעות לביקור, אז הן הועברו ל"חדר הבנות", או לחדר שהוסב במיוחד לכך – גם אם מדובר בזוג נשוי. הדבר הזה חשוב מכמה סיבות:

1. לאורחות יש צריכים אחרים מאשר לגברים.

2. שלא יווצר מצב שבו גבר זר שבא כאורח, נכנס לחאצ'ש שנמצאת בו כבר אורחת.

3. בחצר הצ'רקסית הייתה הפרדה של בתי השימוש (אפשר לראות זאת בתרשים שבפוסט), והקרובים ביותר לחאצ'ש, תמיד היו שירותי הגברים. אז על מנת להקל על האורחת שיכנו אותה בחצר האחורית.

אהבתם את התוכן?! שתפו אותו

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

יום המחול הבינלאומי

יום המחול הבינלאומי מצוין מידי שנה ב-29 באפריל. מחול הוא חלק בלתי נפרד מתרבות הצ'רקסים, וגם הם מציינים יום זה בהופעות פומביות של להקות המחול שלהם בקווקז ובפזורה.

קרא עוד »

יום הדגל הצ'רקסי

יום הדגל הצ'רקסי הוא יום אשר נחגג מידי שנה ב-25 בחודש אפריל. צ'רקסים מכל העולם נזכרים ביום הנפתו ההיסטורי ובאיחוד כל השבטים השונים תחתיו. דגל זה, משמש עד היום כסמל הלאומי היחיד בעבור כל הצ'רקסים הפזורים ביותר מחמישים מדינות בעולם.

קרא עוד »

אפריל

החודש השני בלוח השנה הצ'רקסי היה מתחיל ב-22 באפריל ושמו היה כשם תופעת הטבע הנפוצה בו – "חודש המלטת הכבשים".

קרא עוד »

על קולוניאליזם ודמוגרפיה

הסיפור של הצ'רקסים בקווקז הוא במידה רבה סיפור של עם שהפך למיעוט בתוך בארצו. תוך מאתיים שנה, מספריהם צנחו מאוכלוסייה של מיליונים לאוכלוסייה של עיירה

קרא עוד »

ראש השנה הצ'רקסי

ראש השנה הצ'רקסי נחגג ביום השיוויון האביבי ב-21 בחודש מרץ. זהו יום המסמל את בוא האביב. את ראש השנה, הצ'רקסים היו חוגגים במשך שלושה ימים באמצעות פולחן, ריקודים וביקורי קרובים וחברים.

קרא עוד »

יום השפה הצ'רקסית

היום ה-14 במרץ 2021, מציינים מיליוני הצ'רקסים המפוזרים בכל קצוות תבל את "יום השפה הצ'רקסית". אחד מעמודי התווך של כל חברה באשר היא השפה שבה

קרא עוד »

אחוות לוחמים

אחוות לוחמים, או בשמה הצ'רקסי «לֵ῀אוּז'», הייתה קבוצה של אנשים אשר התגבשה לא על בסיס משפחתי ולא על בסיס אזור גיאוגרפי אלא על בסיס של שבועה.

קרא עוד »

הר האלברוס

הר האלברוס❓ אֻושְחֵۧמָאף‼️
לא הרבה יודעים, אבל ההר הגבוה ביותר ביבשת אירופה נמצא במולדת של הצ'רקסים בקווקז.

קרא עוד »