אני עדיין לא יכול להתרגל לעובדה שבַּרַסְבִּי בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה הלך לעולמו.
בעוד שמותו ב-8 בדצמבר לפני חודש הוא בהחלט הפסד לאומי, עבור רבים, כולל אותי, הוא גם הפסד אישי, שכן בַּרַסְבִּי היה אחד מחברי היקרים ביותר שהשפיעו עמוקות על חיי, כולל עקרונותיי, גישתי האקדמית והבנתי את הפרקטיקה שלי לגבי מעורבות אזרחית.
הפילוסופיה של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה הגיחה כתגובה למשבר הזהות האישי שלו. הוא היה בן 12 כאשר אביו חאצ'ים (1915-2002) קיבל את תואר הכבוד של גיבור העמל הסוציאליסטי, ההכרה הסובייטית הגבוהה ביותר באותה תקופה להישגים בכלכלה הלאומית, על הישגיו במשך קריירה ארוכה כמנהל מפעלים וקולחוזים (משקים שיתופיים) שונים, וכיו"ר של גופי המפלגה ומועצות המדינה.
יחד עם זאת, מעבר דירה מתמיד מעיר לעיר היה אחד החסרונות הבולטים בקריירה של אביו והוא זה שדחף את ילדיו למכונת הרוסיפיקציה והאידיאולוגיה הקומוניסטית. בַּרַסְבִּי התוודה כי סיים את לימודי התיכון מבלי שידע לדבר את שפת אימו הצ'רקסית ולמד אותה רק מאוחר יותר, כאשר למד באוניברסיטת קברדינו-בלקריה לתואר שני ברוסית. בהמשך דרכו האקדמית, הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו בשנת 1974 בנושא הבעיות הפסיכולוגיות והבלשניות של תקשורת, במכון לבלשנות של האקדמיה הסובייטית למדעים.
בנוסף לבלשנות, הוא למד את הנורמות החברתיות של הקבוצה האתנית שלו. "אני לא אדם של גינונים (אטיקט)", בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה, נהג להתבדח באירוניות, שכן כאשר הוא פרסם את ספרו הידוע ביותר, האטיקט הצ'רקסי בשנת 1978, הוא הפך במהרה לטקסט סטנדרטי המלמד את הצעירים גינונים צ’רקסיים: כיצד ללחוץ ידיים, לשבת ליד השולחן ולתקשר עם אנשים זקנים ובני המין השני. בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה הכניס מונח חדש לשפה הצ'רקסית שנחַ’אבְּזֵה (אטיקט). מאוחר יותר הוא כתב את מאמריו על האנתרופולוגיה הצ'רקסית של תקשורת (1983) והגן על תזת הפוסט-דוקטורט שלו- תרבות, תקשורת ואתניות (1985).
ההרצאות הפומביות של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה הצעיר קיבצו קהלים גדולים. אני הייתי אחד מאותם סטודנטים שהשתתפו במחקרים השוואתיים של נורמות חברתיות. ואז סוף סוף פגשתי אותו באופן אישי כאשר הוא עבד על ספרו המשחק הצ'רקסי (1991). "ריקוד הוא אחד מיסודות הזהות, והוא הולך ונעלם בעודנו מדברים", קונן בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה. מאחר ולא למדתי לרקוד בצעירותי הסובייטית, הערכתי את נחישותו של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה לשמר את תרבות הריקוד, וזאת אחרי שהייתי עד כיצד הריקוד סיפק תחושת זהות חדשה לדור הצ'רקסים הצעירים שלאחר המלחמה הקרה, ברחבי צפון הקווקז של רוסיה ועמוק אל תוך הפזורה הצ'רקסית המשתרעת מטורקיה, ירדן אל ישראל וניו ג'רזי.
אולם רק שנים רבות אחר כך תפסתי באמת את ההשפעה האמיתית של ספרו של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה, הודות לעמיתי האמריקאי צ'ארלס קינג, שספרו "רוחות רפאים של חופש: היסטוריה של הקווקז" זכה לביקורת חיובית מבְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה. לאחר שביקר בצפון הקווקז ברוסיה בשנת 2008, קינג חש יראת כבוד כלפי הריקוד הצ'רקסי («אדיגה ג'גו» מילולית: 'המשחק הצ'רקסי' ;ד.ש) המתקיימים מדי שבוע במרכז העיר נלצ'יק, בירת קברדינו-בלקריה. הפרופסור האמריקאי התיידד עם כוריאוגרף מקומי, קזבק בלקרוב, וארגן איתו ריקודי רחוב צ'רקסיים בליווי חמת-חלילים סקוטית.
צ'רלס גם הציג בפני תיאוריה מרתקת שרוב החפצים ה"ישנים" הם, למעשה המצאה עדכנית, כמו הבד המשובץ המפורסם של חצאית הגברים הסקוטית. הצעתו לחקור את תופעת האדיגה ג'גו הובילה לתגלית בלתי צפויה – המונח אדיגה ג'גו התברר כתרגום פשוט בצ'רקסית לכותרת הרוסית של ספרו של ברז'נוקוה מ-1991, "המשחק הצ'רקסי". קודם לכן, המילים "אדיגה" (השם בו קוראים לעצמם הצ'רקסים; ד.ש) ו"ג'גו" מעולם לא הופיעו ביחד. זלינה שרייבה, אחד המארגנות המקוריות של תנועת הריקוד העממית, חשפה כיצד הם "החיו" (אך למעשה יצרו) את האדיג'ה ג'גו בשנת 2005 על בסיס ספרו של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה.
בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה היה דמות רב-תכליתית להפליא. בראשית שנות התשעים הוא הפך לדמות פוליטית בולטת בתנועה הלאומית הצ'רקסית ובמאבק של אבחזיה לעצמאות. בעשורים שלאחר מכן פרש לאקדמיה, ועמד בראש המכון לחקר מדעי הרוח בנלצ'יק (2007-2014), וחקר מסורות מוסריות קווקזיות בספריו אתיקה צ'רקסית (1999) ואנתרופולוגיה של מוסר (2010); פרקים מהאחרון תורגמו לאנגלית ופורסמו בארה"ב. בשנת 2008, הוא ארגן כנס להנצחת קרב ק'נז'אל (1708) וערך ספר בנושא, וכך יזם תנועת שורש נוספת שתארגן תהלוכות סוסים צ'רקסים בשנים 2008 ו 2018.
חייו ועבודתו של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה הפכו לתגובה אישית למשבר הזהות של הצ'רקסים כעם. רעיונותיו עיצבו דורות של צ'רקסים צעירים, מבעד לטוטליטריות הסובייטית, חוסר הוודאות של שנות הפרסטרויקה והעשורים הבעייתיים של העידן הפוסט-קומוניסטי. רחובות וכיכרות ישאו את שמו, ויכתבו עליו ספרים ועבודות. ללא ספק, הדורות הבאים ייהנו ממורשתו של בְּרֵ'זֵ'נוקֻ'וֵה שעזרה להגדיר את העקרונות החברתיים והמוסריים של הזהות הלאומית הצ'רקסית בתקופות סוערות אלה.
מאת: סופיאן ז'ימיחוב, פרופסור חבר באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
