Къуэ бгъасэм къуажэ богъасэ! Пхъу пхуэгасэрэ лъэпкъыр богъасэ!
[קֻּוּ בְּרָ'אסֵם קֻּ'וָאזֵ'ה בֻּורָ'אסֵה! פְּחוּ פְּחֻ'וֵרָ'אסֵרֵה לֵ'פְּקֵ'יר בֻּורָ'אסֵה!]
«Егъэджэн хуейщ» жаIэурэ, гъэсэни зэрыхуейр ящогъупщэ!
["יֵרֵגֵנ חֻ'ויְיש" זָ'אֵוְרֵה, רֵ'סֵּנֵי זֵרִיחֻ'ויֵיר יָאשֻורֻ'ופְּשֵה]
היום פותחים ילדי ישראל את שנת הלימודים החדשה. התלמידים הצ'רקסים מכפר כמא, שעזבו את כיתותיהם בצל הקורונה עם אפס חולים ביישובם, חוזרים למציאות חדשה שבה המחלה הגיעה גם אליהם, ויש סבירות גבוהה שחלק מחבריהם או מוריהם יכנסו לבידוד. בראש ובראשונה אנחנו מאחלים רפואה שלמה לחולים ובשורות טובות כמובן גם לאלו שנאלצו להיכנס לבידוד. כולנו תקווה שלא תהיה כל השפעה נוספת של המחלה הזאת על שנת הלימודים של בנינו ובנותינו ונחזור במהרה לשגרת חיינו הרגילה.
פתגמים עבור הצ'רקסים, היו אחד האמצעים החשובים ביותר של הפדגוגיה האתנית שלהם. אז זה רק ראוי שקטגוריה שלמה מהם, עסקה באופן ספציפי בתורת החינוך עצמה ובדרכים להשגתה. היום אני משתף אתכם שני פתגמים במקביל. האחד פונה בעיקר להורים (אבל לא רק!), והשני פונה בעיקר למורים ולמחנכים (אבל לא רק!).
הפתגם הראשון מדגיש את ההבדל החד בין שני המינים ובתוצאות של חינוכם האפקטיבי. חינוך יעיל של בנים, יביא לכל היותר להפיכתם למנהיגי כפרים, אומר הפתגם. ואילו חינוכן היעיל של הבנות יביא לחינוך האומה כולה. תפקידה המסורתי של האישה הצ'רקסית כמחנכת דור העתיד על עקרונות הח'אבזה (הקוד האתי הצ'רקסי), החל מדוגמתה האישית והמשך בפתגמים, במשלים ובסיפורים שהיא מספרת לילדיה, הם אלו שהחזיקו את האומה הצ'רקסית מלוכדת כל כך הרבה שנים, למרות פיזורה לכל קצוות תבל. התערערות התפקיד הזה שווה להתערערות חוסנה של האומה כולה.
בנוסף לכך, הפתגם מדגיש את חשיבותו של החינוך המשפחתי. ילדינו אמנם נמצאים במסגרות בית ספריות במשך רוב שעות היום, אך אין פירוש הדבר שכל האחריות לחינוך שלהם מוטלת על מוריהם. אנשים שלא מסוגלים לחנך ילדים, מוטב שלא יביאו אותם לעולם. ואילו אנשים המתקשים בחינוך ילדיהם, מוטב אם יבקשו עזרה ותמיכה בגידולם. ולא יחפשו אשמים מעבר לסף ביתם. והצעירים שלא הקימו בית, מוטב אם יחזרו לפתגם לגבי 'משפחה מאושרת'.
הפתגם השני מאיר את סדר העדיפויות בעבור הצ'רקסים. עובד אדמה קשה-יום שחונך כראוי, שווה עשרות מונים מפרופסור מלומד שמביט מטה אל בני עמו ממגדל השן. אין כאן זלזול בהשכלה ומעלותיה כמובן, אלא רצון לשמור על הסולידריות והמחויבות לקהילה שממנה צומחים אותם מלומדים. האדם והשכלתו אינם ראויים לקהילה שבה הוא נמצא, אם כל מטרתו היא לקדם את רצונותיו האגואיסטיים בלבד. אדם משכיל מועיל לקהילה שלו – אובייקטיבית – רק אם הוא חונך באותה מידה טובה, לפחות כמו בן כפרו הפחות משכיל. כל אחד יתרום על פי יכולתו וכישוריו וכך הם יהפכו את הקהילה שלהם למשהו טוב יותר. ואין הכרח כמובן שזאת תהיה רק השכלה- שכן כל הצלחה ופרסום שלא מלווים בצניעות נחשבים לחרפה עבור הצ'רקסים.
אז לכל התלמידים שפותחים את שנת הלימודים בכלל, והתלמידים הצ'רקסים בפרט. בין אם הם בתיכונים של 'כדורי', 'אנה פרנק' או כל תיכון אחר. בין אם הם בבתי הספר המקומיים – בית הספר היסודי 'תינאל' שאליו מצטרף גם בני בכורי עם כ-ארבעים חבריו וחברותיו לכיתה א', וכמובן ליסודי של ריחאניה – 'נארת' ולחטיבת הביניים 'אדיגה' שבכפר כמא;
אנחנו בצ'רקסיולוגיה מאחלים לכם שתהיה לכם שנה מלאת חוויות מועילות.
שתעזבו את בתיכם בעקב שמחה, ותיכנסו לכיתותיכם בכף רגל מבורכת.
שתהפכו להיות מקור שמחתנו וגאוותינו.
ולא תהפכו להיות מקור צערנו ודאגותינו.
שתהיו חרוצים ושקדנים,ולא עייפים ועצלנים.
שתהיו מרוצים ממוריכם והם יהיו מרוצים מכם.
שתאהבו איש את רעהו ותתמכו בזקוקים לכם.
שתהפכו להיות מחנכי כפרים,שתהפכו להיות מחנכי אומה.
