הסיפור של הצ'רקסים בקווקז הוא במידה רבה סיפור של עם שהפך למיעוט בתוך בארצו. תוך מאתיים שנה, מספריהם צנחו מאוכלוסייה של מיליונים לאוכלוסייה של עיירה קטנה.
רוב הצ'רקסים בפדרציה הרוסית, להוציא את הקהילות שנמצאות במוסקבה ובסנט פטרסבורג, עדיין נמצאים על אדמתם ההיסטורית. יחד עם זאת, הם מחולקים לשני מחוזות גדולים: מחוז קרסנודאר ומחוז סטברופול וארבע רפובליקות – אדיגיה, קרצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה וצפון-אוסטיה. רק באחת (❗️) מהן – קברדינו-בלקריה – הצ'רקסים מהווים רוב. ועד היום יש מדיניות רשמית שמעודדת רוסים אתנים להגר לאזורים הללו.
כך שהקולוניאליזם הרוסי לא השתנה הרבה מאז סיום רצח העם הצ'רקסי ותוצאותיו ההרסניות. מדיניות ה"הפרד ומשול" היתה המודל שהשתמשו בהם הצארים, הקומיסרים הסובייטים וכיום הפקידים של הפדרציה הרוסית. למרות שהרפובליקות הצ'רקסיות שכנות, הן נחשבות ל"ישויות" נפרדות, האוכלוסיות שלהם נחשבות ל"עמים" שונים או לפחות הם נקראים בשמות שונים, והזכויות הקבוצתיות שהם הצליחו להשיג עם נפילת המשטר הקומוניסטי מתמוססות עם השנים.
המפקד האחרון בפדרציה הרוסית נערך בשנת 2010. אם לא יהיה שינוי נוסף, מפקד האוכלוסין הבא בפדרציה אמור להתקיים במהלך השנה הנוכחית וזאת לאחר שביצועו נדחה משנה שעברה בעקבות התפשטות מחלת הקורונה.
בסרטונים הבאים [רוסית עם כתוביות באנגלית], אפשר לראות את השינויים הדמוגרפיים בקרב כל הקבוצות האתניות מאז תחילת תיעוד המפקדים, ברפובליקות: קברדינו-בלקריה, קאראצ'אי-צ'רקסיה ואדיגיה. לשינויים כמובן יש הסברים שונים אבל המדיניות הכללית נשארת זהה.
למרות שבסרטונים ובתמונות המצורפות, השם לציון אוכלוסיית הצ'רקסים בה לידי ביטוי בשם אדיגי «Адыги» במפקד עצמו ישנה אפשרות להירשם תחת מספר שמות כמו: אדיגי, צ'רקסי, קברדיני ושפסוגי, תלוי באיזור שבו חיים המשיבים. בשנים האחרונות ישנו דיון מתמשך בקרב הצ'רקסים בשלושת הרפובליקות השונות לגבי חשיבות השימוש בשם אחד לציון כל הצ'רקסים ברוסיה וחילוקי הדעות עדיין ממשיכים ערב עריכת המפקד החדש. אבל על כך נפרט בפוסט אחר.
