רבים מכם ודאי מבלים בימים טרופים אלה שעות רבות בבהיה מול המסך. היום אני רוצה להציע לכם צפייה יוצאת דופן ולא שיגרתית באמת. הסרט "צ'רקסיה: חקר צליליה של ארץ עתיקה".
סרט בן 33 דקות זה, מציג דיוקן מרתק של צ'רקסיה על נופיה ושיריה. הוא הופק על ידי וינסנט מון ובולאט חלילוב בשנת 2012. מדובר בסינמטוגרפיה מעולה עם מעט מלל, שמוצגת בשפה הצ'רקסית עם כתוביות לאנגלית ורוסית.
סקירה
עם צאת הסרט ב-2015, המרכז ללימודים צ'רקסיים, פרסם סקירה תמציתית:
בסרט בן 33 דקות זה, הצליחו חוקר התרבות הצ'רקסית בולאט ח'לילוב ומפיק הסרטים הצרפתי וינסנט מון, לתפוס הן את היופי הרוחני המעודן של צ'רקסיה והן את מהות המסורות המוזיקליות של האומה הצ'רקסית. ביצירה האמנותית היפה והנעלה הזו אין שום קריינות, ובכל זאת היא מלאת סמליות ומשמעות. "הכוכבים" של הסרט מדברים בשפת אבותיהם [לה מצורפות כתוביות באנגלית וברוסית] על תרבותם המוזיקלית והרוחנית. לא רק שהם שומרי המורשת המוזיקלית הצ'רקסית, הם גם משמשים כמצפון רוחני בעבור האומה שלהם.
הסרט מספק תיאורים נדירים לגבי הקשר האינטימי שיש לצ'רקסים עם הטבע והצצות לאמונות העתיקות בעולמם הרוחני של הצ'רקסים. הגיבורים בו, משתוקקים ליערות הקדושים הקדומים "תְחָאשָ῀ארְ' מֶז" «ТхьэщIагъ мэз» ולעצים הקדושים של צ'רקסיה הקדומה.
הסרט חוקר את היקום המוזיקלי האזוטרי והאקזוטי של הצ'רקסים, עולם מסתורי שאינו נגיש בקלות. כל אחד מהשירים והקטעים מייצג היבט של ההסטוריה, התרבות והסמבוליות הצ'רקסית. כדי להעריך באופן מלא את הסרט ואת משמעותו, צריך לחקור ולהבין כל אחד מהשירים והקטעים. למרבה הצער, ישנם מעט מאוד משאבים בפן מכריע זה של התרבות המוזיקלית הצ'רקסית.
הגיבורים הם כמה מדמויות המשפיעות ביותר בתרבות והמוזיקה המסורתית בימינו. אם נזכיר כמה: זֵמוּדין רֻ'וצֵ'ה «ГъукIэ Замудин», יִיוָאז זֻוּבֵּר «Еуаз Зубер» מלחין, זמר, ונגן כינור צ'רקסי מסורתי – שיק'פשינה «ШыкIэпшынэ», מוחמד בָּאטּ'יטֵ'א «БатIитIэ Мухьэмэд» וזָאוֻור נֵרֻ'ויי «Нэгъой Заур». הם מציעים לנו את פרשנותם על הצ'רקסיות, המהות של להיות צ'רקסי. עבור מוחמד בָּאטּ'יטֵ'א, הפזמונים העתיקים של הצ'רקסים "הם מרכיב חיוני באתוס הצ'רקסי, שכן הם משקפים את הרוח, סגנון החיים, מוסר השמחה, אומץ לב, היופי והחוכמה של צ'רקסיה. הם המכלים המקושטים הנצחיים של השפה הצ'רקסית … אתה מחזיק את היקום כולו כל עוד אתה שומר על המסורות, אורח החיים והשפה שלך."
הזמרים הצ'רקסים הם גם בעלי מלאכה אומנים, והם משמרים עבור האומה הצ'רקסית כמה מענפי המלאכה והתעשייה הכפריים. ייצור כלי ההקשה הצ'רקסי – מֻוחְאָן / רעשן «פְּחֵצִ'יצ' ; ПхъэцIыч» מודגם בצורה מוחשית. יִיוָאז זֻוּבֵּר, מחייה של שירים ומזמורים עתיקים, מבטא את האמונה הצ'רקסית העתיקה בכוח הריפוי (תרתי משמע) של המוסיקה. לדברי יִיוָאז: "צ'רקסי הופך את צ'רקסיה לנשמתו, ליבו, אומתו ומולדתו. אינך יכול לשנות את הרוח הצ'רקסית – זה בלתי ניתן לשינוי". זֵמוּדין רֻ'וצֵ'ה הוא דמות רנסנס – מוסד תרבותי של אדם אחד. הוא "דרואיד" צ'רקסי מודרני, דרכו נשמרת האומה קשורה לעולם הרוחני.
כמה מהקלאסיקות של פזמונים צ'רקסים עתיקים ומסורתיים מנוגנים ומושרים על ידי זמרים צ'רקסיים «ג'גואק'ו ;ДжэгуакIуэ» בני זמננו כולל: "המזמור על נארת סָאוְסֵרִיק'ו" על ידי אנסמבל הזמרים המפורסם ז'וו «ОрэдыIо купэу – Жъыу» שמושר על ידי זָאוֻור נֵרֻ'ויי; "הקינה של וָאזִי מֻוּרַט" [הפרש הצ'רקסי הנודד, אחד מסמלי הגבורה והגעגועים הצ'רקסיים לחופש], ו"שירת הקרב של קָ'ארֵקַ'ש-קֵ'טָאוְ" [המנון גבורה על קרב שהתרחש באמצע המאה ה-16 בו הקברדינים הכו כח משולב של קַלְמיקים וקומיקים מה'שַמְחָאל של טָארְקי' – דאגסטאן של ימינו] שמושרים על ידי מוחמד בָּאטּ'יטֵ'א רב-הכשרונות; פְסי̆חֵרֵ'א «Псыхэгъэ» מנגינת פולחן למציאת גופותיהם של טובעים בנהר – שתי גרסאות מלאות רגש מוצגות על ידי יִיוָאז זֻוּבֵּר; שְחָאגֻואשֵה «Щхьэгуащэ» השם הצ'רקסי לנהר בלאיה (או בלאיא), יובל של הקובאן, בביצוע זֵמוּדין רֻ'וצֵ'ה; "אייטֵצ'", ו"רמזאן שלי" בביצוע בְּזֵ'מי, תזמורת מוזיקלית קברדינית; ושיר משמר על חולים שמעביר אותנו, כמו בחלום, לגן עדן מוזיקלי.
הסרט מסתיים בנקודה גבוהה, ומתאר צילומים של הדור הבא של זמרים צ'רקסיים המנגנים על כלי הנגינה המסורתיים שלהם. מסר מרגיע, אולי, לאומה שסיכויי ההישרדות של תרבותה העתיקה נמצאים תחת איום. ישועתה של צ'רקסיה הקלאסית ותחיית האומה האומה אינם מופרכים, אם מרבית הצ'רקסים יספגו את מהותה ואת גאונותה הנצחית של מולדתם הקדושה.
אנו משערים כי האומנות הקולנועית של מון הונחתה על ידי חזונו של חלילוב לגבי האתוס של עמו. הסרט הזה ראוי להיות מקודם במלוא הכוח, במיוחד לאור המחסור של חומרים איכותיים בנמצא או בשלבי הכנה על התרבות והפולקלור הצ'רקסים בשפה הצ'רקסית.
– תרגום ופרסום מחדש של טקסט שנכתב על ידי החוקר הצ'רקסי אמג'ד ג'אימוחה בינואר 2015.
