היום, ה-10 באוקטובר 2020, אנחנו מציינים 241 שנים ל'קרב האצילים'. קרב שחתם את אחד מהפרקים הקשים ביותר של ההיסטוריה הצ'רקסית, מלחמה עקובה מדם שארכה שבעה חודשים. תוצאות קרב האצילים גזרו למעשה את דינה של ההתנגדות הצ'רקסים לאימפריה הרוסית בחזית המזרחית של המלחמה הרוסית-צ'רקסית.
אחד מהשקרים המוצלחים ביותר של הפרופגנדה הרוסית הוא שהקבדרינים (השבט הצ'רקסי הדומיננטי במזרח צ'רקסיה), מתוך רצון לשמור על הפריבילגיות שלהם, הצטרפו לרוסים ובגדו בכל העם הצ'רקסי. ולראיה – מספרם הרב של הקברדינים שנותרו היום בקווקז, וכמו כן, העדויות הרבות מההיסטוריה לשירותם של קברדינים בצבא האימפריה הרוסית. השקר הזה כל כך מוצלח, שגם היום – יותר ממאתים חמישים שנה מאז תחילת המלחמה הרוסית-צ'רקסית – רבים מאמינים בו.
ראשית, אין ספק שהיו צ'רקסים ששירתו בצבא האימפריה הרוסית, אבל הם לא היו רק קברדינים אלא גם מהשבטים הצ'רקסים האחרים. בדרך כלל היו אלה ילדי אצילים שנמסרו כבני ערובה לרוסיה לאחר חתימת הסכם כזה או אחר, או כאלו שהחליטו להצטרף לשורות הרוסים כדי להציל את משפחתם. בוגדים ודאי שהיו, הרי התופעה הזאת חוזרת בהיסטוריית הכיבושים של עמים קולוניאליים רבים. כך שהמקרה שלנו לא שונה מהם בהרבה, אבל בניגוד לאחרים, אצלנו זה מעולם לא בא לידי ביטוי ברמה של שבט שלם.
למעשה, לקביעה הגורפת כי "הקברדינים בגדו בעם הצ'רקסי" אין כל קשר למציאות. למרבה הצער, בשיחותיי ובהרצאותיי מול צ'רקסים רבים, נוכחתי לדעת שלא רק שרובם לא מכירים את העובדות ההיסטוריות ואת השתלשלות האירועים במלחמה, הם גם מספרים עליה על פי הנרטיב הרוסי שהשתרש בתקופה הקומוניסטית. הדבר שהכעיס אותי יותר מכל כאשר נחשפתי לראשונה לכתבים הוא בכך שהרוסים מייחסים את תחילת המלחמה רק לשנת 1817 – כלומר זמן הגעתו של גנרל ירמולוב לאזור. כאילו שכל ההרס, הביזה והרצח שהיו חצי מאה קודם לכן כלפי הצ'רקסים, לא ראוי להיכלל כחלק מהמלחמה.
אז מה בכל זאת קרה בקברדה
להלן תקציר האירועים החשובים לענייננו –
בשנת 1763, לאחר בניית המבצר הצבאי הרוסי בשטח צ'רקסיה במקום שנקרא מֵזְדֵגוּ – מה שהיווה פגיעה בריבונותה של קברדה והכרזת מלחמה על פי כל חוק בינלאומי – הצ'רקסים החלו בפעילות דיפלומטית מול העות'מאנים והרוסים. בשנת 1764 יצאה משלחת לסנט פטרסבורג כדי למחות בפני הצאר על בניית המבצר מתוך כוונה לבקש להסיר אותו. בפני הצאר הוצגה עצומה חתומה בידי התושבים על פיה בניית המבצר מהווה חדירה לשטחי קברדה במרחק של כ-60 ק"מ מהגבול ועל כן מהווה הפרה בוטה של סעיף 6 בחוזה בלגרד.
בשנת 1769, קו הביצורים כבר התחיל להתארך מזרחה לכיוון הים הכספי, ומערבה לכיוון ים אזוב (מסומן באדום במפה המצורפת). בשנת 1771, נסיכים קברדינים שלחו מכתב מחאה נוסף להסרת המבצר במוזדוק (השם הרוסי של מֵזְדֵגוּ), אבל הסירוב התקיף של הרוסים שכנע אותם שהרוסים מעוניינים בכיבוש כל אדמתם. בספטמבר באותה שנה התרחש הקרב המשמעותי הראשון בין הצ'רקסים לרוסים. לאחר אבידות רבות, הצ'רקסים ניסו כמה פעמים נוספות להתמודד מול ההתקדמות הרוסית אך בסוף אותה שנה, 'קברדה הקטנה' כבר הפכה להיות כפופה לרוסים.
ברקע התרחשה מלחמה נוספת בין הרוסים לעות'מאנים שתקפו בין השאר גם את קו הביצורים בקווקז, אבל המלחמה הזאת הסתיימה בתבוסה טורקית שלאחריה נחתם הסכם קוצ'וק קאיינרג'ה. ההסכם הזה קבע כי הגבול החדש בין האימפריה הרוסית לעות'מאנית הוא נהר הקובאן (מסומן בצבע כחול במפה המצורפת), כך שהשטחים של חצי האי קרים וקברדה הופכים להיות תחת ריבונות רוסית. מיותר לציין שהצ'רקסים לא היו צד בהסכם, וקברדה מעולם לא הייתה שייכת לעות'מאנים.
בניית שורת המבצרים הללו והמסירה הנומינלית של קברדה לרוסים, היוותה למעשה איום קיומי עליהם שכן היא ניתקה אותם משטח מרעה ששימש אותם במשך מאות שנים – שטח שנקרא בצ'רקסית חֻורֵיי-גּוּבְּרֵ'ה (מסומן בירוק על המפה המצורפת). למרות שבאזור הזה לא חיו צ'רקסים שנים רבות, הם היו תלויים בו על מנת לרעות את הצאן והבקר שלהם וכל כניסה שלהם אליו החלה להיות מותקפת על ידי הרוסים.
הצ'רקסים כמובן לא השלימו עם הגזרה והם החליטו לגייס את כל המשאבים שלהם לשנות את המצב. לאחר אין ספור פניות לשלטון הרוסי כל המאמצים הדיפלומטים נכשלים ואין מנוס ממלחמה. ב-1779 הם מכנסים חָ'אסַה (מועצה) שקובעת כי למרות העליונות הצבאית של הרוסים, עליהם להתמודד איתם כדי לנסות ולדחות את שיעבודם. בח'אסה מחליטים שיש גם לבקש סיוע משאר השבטים הצ'רקסים במערב וכן מהאבזה והצ'צ'נים מדרום וממזרח.
תחילת הסוף
צ'רקסים משבטי הבז'דור', צ'מגוי, בסלניי ביחד עם לוחמים נוספים מהאבאזה והצ'צ'נים מתאגדים לכוח שמונה 12 אלף איש. מהם כ-8000 קברדינים. וזה האות לתחילת "מלחמת שבעת החודשים" «מֵזִיבְּל זָאוֵא ; Мазибл зауэ». הקרבות מתחילים בחודש אפריל, הצ'רקסים תוקפים את המבצרים ושני הצדדים סופגים אבידות רבות. פוטו, אחד ההיסטוריונים הצבאיים הרוסיים, מציין כי הרוסים מעולם לא נתקלו בהתקפה אגרסיבית וכה חזקה מאז השנתיים שבהם נבנה קו מוזדוק-אזוב. 'המלחמה הציתה אש לכל אורך הקו של מוזדוק', הוא כותב.
הצ'רקסים לא מצליחים לכבוש את המבצרים אבל הם מצליחים להרוס כמעט את כל ההגנה הקוזאקית שעל הקו. יחד עם זאת, העליונות של התותחים הרוסים בשטחים הפתוחים על הפרשים הצ'רקסים נותנת את אותותיה והם מתכנסים להתייעצות במקום שנקרא פְּסִי-חוֹרֵיי (ירוק כהה יותר במפה). בגלל חוסר תשומת לב של המשקיפים, צבא רוסי של כ-8000 חיילים בפיקודו של גנרל יאקובי מצליח להקיף אותם ובבוקר של ה-10 באוקטובר מתחיל הקרב המשמעותי האחרון, שבזיכרון הקברדיני הונצח בשם 'קרב האצילים' «פְּשִּי-וורְק' זָאוֵא ; Пщы-уэркъ зауэ» או בשם 'תקיפת הלילה על הקברדינים' «קַ'בַּרְדֵיי זֵ'ש תֵיוַה ; Къэбэрдей жэщ теуэ». לאחר הפצצה של כמה שעות כ-3000 אצילים נופלים בקרב, מהם לפחות 50 נסיכים. למעשה כל העילית של הצבא הקברדיני.
אלו שהצליחו להימלט מהקרב הזה, התגייסו לקרב נוסף בינואר שגם בו נפלו 600 אצילים נוספים, ולמעשה זה חותם את הגורל של הצ'רקסים במזרח. קברדה לא הצליחה להתאושש עד לסיפוחה לאימפריה הרוסית – 45 שנים לאחר מכן.
הקינה 'תקיפת הלילה על הקברדינים' השתמרה בפיהם של הצ'רקסים והם מבצעים אותה עד היום.
בסרטון הבא ניתן לראות צילום וידאו של טקס האזכרה הפומבי הראשון שנערך במקום לאחר נפילת ברית המועצת – בהמשך ניתן לשמוע גם ביצוע של הקינה ברקע.
מעניין לציין שהצעירים המשתתפים בסרט הזה, הפכו לדור הבא של הפעילים החברתיים והמובילים של התנועה הלאומית הצ'רקסית כיום, בקברדינו-בלקריה. ללמדכם על חשיבות הזכרון ורכישת הידע ממקורות מהימנים.