המפגש האלים הראשון בין הרוסים לצ'רקסים לא היה בסוף המאה ה-18 ואף לא במאה ה-15. ה'כרוניקות הרוסיות הישנות' מספרות לנו שהמפגש הראשון היה בעצם בשנת 1022. הוא התרחש בין נסיכות רוס של קייב לבין הקסוגים – השם בו הצ'רקסים היו מוכרים באותה תקופה.
סיפורו של דו-קרב
בסוף המאה ה-10, הנסיך ולדימיר 'הגדול' של קייב מצליח לדחוק את הכוזרים מחצי האי טאמאן ומייסד נסיכות רוסית בעיר טמוטאראקן. חשיבותה של העיר הזאת הייתה גדולה מאוד, שכן היא ישבה בחצי האי ממש על שפך נהר הקובאן. דבר זה הפך אותה להיות עיר מסחר מרכזית עבור כל עמי צפון-הקווקז והערים שיושבות לחופי הים השחור. כמה שנים מאוחר יותר – לפני אלף שנה פחות שנתיים – בנו של ולדימיר, מסטיסלב 'נסיך טמוטאראקן', יוצא דרום-מזרחה לתקוף את הקסוגים.
כנגד מסטיסלב ניצב רידאד – נסיך הצ'רקסים על פי גרסה אחת ומנהיג הצבא על פי גרסה אחרת. כך או כך, על פי כל הגרסאות מדובר היה באדם חזק שהיה המתאבק המוכשר ביותר מבין כל הקסוגים. רידאד מציע למסטיסלב לחסוך אבדות רבות בנפש תמורת דו-קרב ללא נשק עם האלוף באנשיו. מסטיסלב מסכים, אבל כאשר אף אחד משורותיו לא מעיז לצאת להילחם, הוא נאלץ לקחת את היוזמה ולהציל את המצב.
לאורך כל הקרב, שליטתו של רידאד הייתה ללא עוררין, אך ממש לפני ההכרעה, מסטיסלב שולף פגיון שהיה מוסתר ודוקר אותו בפחדנות. בנשימותיו האחרונות, משביע רידאד את כל חבריו לא לנקום את מותו כדי למנוע שפיכות דמים מיותרת שבני עמו עוד סבלו ממנה מעמים אחרים, שנים רבות קודם לתוקפנות הרוסית.
הכרוניקות מספרות כי בסופו של דבר, לאחר נצחונו של מסטיסלב, הוא משעבד את אשתו וילדיו של רידאד, מנצר אותם, וכופה כופר תשלום שנתי על הקסוגים. נוסף לכך, הוא בונה כנסייה גדולה על שם מריה הקדושה, כדי לקיים את השבועה שלו טרם החל הקרב. אבל השעבוד של הצ'רקסים לא החזיק זמן רב מכיוון שמספר שנים לאחר מכן, התערערות המצב בנסיכות הרוסית הביאה להשתחררות שלהם מהעול שלה.
סיפור בגידתו של מסטיסלב ברידאד מעניין לא רק מכיוון שהוא מציג את הרוסים באור שלילי, אלא גם מהסיבה שהוא השתמר אך ורק במקורות הרוסיים ואין לו שום תיעוד צ'רקסי. עד היום מלמדים אותו כחלק מלימודי שפה וספרות רוסית, בן השאר כדי לבחון את האופן שבו כתבו אותה לפני אלף שנה.
לידתו של מיתוס
העיסוק הצ'רקסי ברידאד התחיל כאשר שורא נגומוב – בן המאה ה-19 ואחד מההיסטוריונים הצ'רקסים הראשונים בתקופה המודרנית – כלל את סיפורו בחיבור שלו וזאת תוך הסתמכות על המקורות הרוסיים ובכך החל למעשה את יצירת הפולקלור המקומי סביבו. פולקלור ששיאו בא לידי ביטוי ברומן ההיסטורי 'רידאד' של הסופר הלאומי הצ'רקסי בן ימינו, מאשבאשה איסחאק'.
על פי אותם סיפורי אגדה, עד היום, כאשר הצ'רקסים במעגל הריקודים קוראים בקול "הו רידאדא, רידאד"! הם בעצם מעודדים את רידאד בדו-הקרב. ובשירי הקינה הצ'רקסים שומעים הרבה פעמים את הביטוי 'ואי נארינה רינה ראי' וזאת על שם המקום – נארינה – שבו רידאד נפל בקרב. יחד עם זאת, מקום הקרב המדויק לא ידוע לחוקרים עד היום.
