"לקראת הימים הראשונים של ספטמבר, כל נסיך צ'רקסי יוצא מביתו, פורש לאיזה הר או יער ושם הוא בונה צריף ענפים «פְּשִיאֵה ; ПщыIэ». כל נסיך מלווה באצילים הנאמנים שלו, אך איש מבני משפחתו לא העז להתקרב לצריף, אפילו לא אחיו. כאן, כל המשתתפים נשארים בתחפושת, כלומר הם מכסים את הפנים במסכות ולא מדברים בצ'רקסית; כל השיחות מתנהלות בעגה מסוימת שהם מכנים 'שָאקֻּ῀ובְּזֵה' … רק הנסיך יודע את זהותם של כל הנוכחים באחווה, והוא במרכז של כל המסתורין…עטיית המסכות נמשכת שישה שבועות במהלכם יוצאים מספר חבורות עם מסכות כדי לסייר בסביבה … אני כבר יודע הרבה מילים בז'רגון של שָאקֻּ῀ובְּזֵה, ואני מתכוון לסיים את המילון שלי בגאורגייבסק; שם, כך התבשרתי, נמצא אדם שיש לו את המפתח לז'רגון הזה."
– יאן פוטוצקי, מסעות בערבות אסטרחן והקווקז, כרך א', פריז, 1829.
שפת הצייד «שָאקֻּ῀ובְּזֵה ; ЩакIуэбзэ», היא אחת מהשפות המיוחדות שסיפרנו עליהן בפוסט על 'שפות סתרים צ'רקסיות'. ולמיטב ידיעתי הטקסט של פוטוצקי הוא אחד התיאורים הראשונים עליה, מעבר לתיאור הקצר של קלפרות' ב- 1814.
זוהי שפה שהייתה בשימוש בקרב הנסיכים והאצילים במסעות הציד שלהם והיא הייתה תופעה צפון קווקזית כללית ולא רק צ'רקסית. מה שנקראה 'שפת הצייד' בפי הצ'רקסים למשל, נקראה 'שפת היער' בפי האבחאזים שכניהם, ויש יסוד חזק להנחה שהייתה שפה כזאת גם בפי האוביחים.
יסוד המנהג היה באמונה היה כי עטיית מסכות ומעבר לדיבור בשפה מסתורית ומוצפנת, מקהה את החושים של חיות הבר, מוביל אותם לטעות ומונע מהם לגלות את הסכנה בזמן ולברוח. כך למעשה הוא מבטיח שק מלא שלל עבור הציידים. זהו ללא ספק עוד שריד מהאנימיזם שהיה חלק בלתי נפרד מהאמונות הצ'רקסיות העתיקות ששרדו בצורה כזו או אחרת עד המאה ה-19. יחד עם זאת, סביר מאוד שהמסכות מילאו פונקציה חשובה של הסרת עכבות והגבלות של האדיגה ח'אבזה (הקוד ההתנהגותי העתיק של הצ'רקסים), מעצם העובדה שהם הסתירו את הפנים ואי אפשר היה לזהות בוודאות את האנשים העוטים אותן.
במובנים בלשניים, שפת הצייד לא הייתה בדיוק שפה שונה אלא שפה שהדקדוק בה זהה לשפת המקור, אבל אוצר המילים שלה מורכב ממילים מומצאות או מעיוות של מילים קיימות. השמות החדשים לחיות למשל, היו יכולים להיות על בסיס התכונות הפיזיות שלהן או על בסיס תכונות אופי המיוחסות להן.
הנה לפניכם כמה דוגמאות-
צבי -> רב-קרניים «בְּזָ'אבֵּה ; Бжьабэ»
חזיר-> רך-אף «פֵּשָאבֵּה ; пэщабэ»
יונה -> נערת-שמיים «וֵגֻו-פְּשָּאשֵּה ; Уэгупщащэ»
נחש -> זנב-ארוך «צֵ'צִ'יחۧ ; КIэкIыхь»
כבש-> רב-צמר «צִיבֵּה ; Цыбэ»
תיש -> יפה «דָאחֵ'ה ; Дахэ»
אריה -> רשע «בְּזָאגֵ'ה ; бзаджэ»
שפת הצייד נחשבה לשפה נכחדת במשך זמן רב, אך על פי טענתם של הבלשנים הצ'רקסים טאו חזישה ור'וצ'ה מארינה, ישנם עדיין ציידים צ'רקסים בקברדינו-בלקריה שמשתמשים בה במסעות הציד שלהם. וחלק מהמילים לעיל הם מהתיעוד המחקרי שלהם.1
באופן מעניין, מספר חוקרים צ'רקסים הראו כי במקרים מסוימים, כינויי החיות בשפת הצייד הופכים עם הזמן לשמות החיות בשפה היומיומית. למשל, המילה הצ'רקסית לתיאור 'זאב' בשפה הצ'רקסית היא «תִרֻוּזְ' ; Тыгъужъ» שפירושה המילולי הוא – 'הגנב המושבע'. וכן המילה לתיאור 'ארנב' «תְחָۧאקֻ῀ומ-צָאחۧ ; Тхьакӏумкӏыхь» שפירושה המילולי הוא 'ארוך אוזניים'. ככל הנראה, לחיות הללו היו שמות אחרים שעם הזמן פשוט נעלמו והוחלפו במילים של שפת הצייד.
הערה אחרונה לסיום, חובבי יצירת הפנטזיה הספרותית 'חולית' (באנגלית Dune) אולי יזהו דמיון עם כותרת הפוסט ושפת הצַ'קוּבְּסַה – שפתם של הפרימן (Fremen, שקיבלו את השם דררים בגרסה העברית).
הדמיון הזה הוא לא מקרי, אבל על כך אני מקווה, בפוסט אחר…
_____
1טאו, ח., רוצ'ה, מ., "הצייד של הצ'רקסים – שפת הצייד". אושחאמח'וה, 2, מרץ-אפריל 2011.
