אחוות לוחמים, או בשמה הצ'רקסי «לֵ῀אוּז'», הייתה קבוצה של אנשים אשר התגבשה לא על בסיס משפחתי ולא על בסיס אזור גיאוגרפי אלא על בסיס של שבועה.

הח'אסה הייתה אסיפת עם או מועצת חכמים שנועדה להחליט בנושאים חשובים בנוגע לעתידם של הצ'רקסים. נידונו בה נושאים פלילים ואזרחיים וכן ענייני מלחמה ושלום.

צ'רקסים באופן עקרוני, לא היו בונים בית שהיה שורד יותר מהם. דבר זה נבע משתי סיבות עיקריות: הראשונה, שמירה על הרמוניה עם הטבע. השנייה, שמירה על יכולת ניידות מהירה. מודל אחוזת הבית היה נפוץ בכל רחבי צ'רקסיה.

הצ'רקסים חיו באלפי כפרים קטנים על גדות הנהרות הרבים בצ'רקסיה. בפוסט של היום נלמד על היחידות הפוליטיות שהרכיבו אותם

בחלק המערבי של צ'רקסיה, ישבו שלושה שבטים שיוויוניים שאוכלוסייתם מנתה את רוב התושבים של צפון מערב הקווקז. היום נציג את המבנה החברתי שלהם ואת התהפוכות שהוא עבר במאה ה-19.

בדומה להרבה היררכיות פיאודליות בהיסטוריה האנושית, גם הפיאודליזם הצ'רקסי התחלק באופן גס בין מעמד האצולה ומעמד האיכרים. יחד עם זאת, יחסי הגומלין בין המעמדות הללו הושתתו על כבוד הדדי ולא על ניצול ציני.

בפוסטים הבאים ננסה להסביר בקצרה על המבנה החברתי של הצ'רקסים בקווקז ועל האופן שבו המעמדות החברתיים שלהם התחלקו, וגם קצת על כמה מהמוסדות החברתיים והמשפטיים שהיו להם.