האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה «Адыгэ хабзэ» הוא הקוד המנחה של כל הפעולות הלא דתיות בכל תחומי חייהם של הצ'רקסים מלידתם ועד מותם.
לפני קצת יותר משנה פרסמתי בפסייבוק את הפוסט "חַ'אבְּזֵה – הנחיות לפעולה" שבו רשומים מעין "עשרת דיברות" להתנהגות נאותה שנוסחו ככל הנראה במאה ה-18. הפוסט עורר בזמנו דיון על ההגדרה של מה זה חַ'אבְּזֵה, האם החָ'אבְּזֵה עדיין קיים, מה המהות של החָ'אבְּזֵה ואיך היישום שלו בא לידי ביטוי באורח החיים של הצ'רקסים כיום וכד'. מכיוון שהביטוי "אַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה" עולה וימשך לעלות בפוסטים שנכתבים כאן, הטקסט שלפנינו ישמש מעין 'עוגן תוכן' לחזור אליו.
אל הדיון על חַ'אבְּזֵה אפשר לגשת מכמה כיוונים, ואת הניסיון לפענח את המושג, אנחנו יכולים ליישם דרך כמה פרספקטיבות – כל אחת וחסרונותיה.
אטימולוגיה
אטימולוגית, המילה חַ'אבְּזֵה «хабзэ» מורכבת מהמילים- חַ'א «ха» שפירושה: ציבור, חברה, קבוצה גדולה של אנשים או בהגייה נוספת: ים, יקום. ו-בְּזֵה «бзэ» – שפה, קוד,מכניזם, חוק. כלומר החָ'אבְּזֵה הוא חוק החברה, חוק היקום או שפת היקום. מכאן יוצא כי מבחינה לשונית לפחות, חַ'אבְּזֵה הוא לא משהו מומצא, אלא משהו שנולד כדרך הטבע.
על פי רוב ההגדרות המילוניות, בין השאר על פי מילון הפירושים הצ'רקסי (חۧט'ינה וצ'רשה, 1960) למילה חַ'אבְּזֵה יש ארבע משמעויות:
❖1.מנהג (Custom)
❖2. נוהג (Habit)
❖3. חוק (Law)
❖4. שלטון (Government)
כפי שאתם רואים, הפירושים הללו יכולים להיות חופפים ולעיתים אף סותרים בהשלכות שלהם.
החַ'אבְּזֵה הלכה למעשה
מבחינה מעשית, כאשר אנחנו אומרים "אָדיגה חַ'אבְּזֵה" – אנחנו מדברים על קוד התנהגותי ומערכת חוקים לא כתובים שפעלו כדי לשמר בקרב הצ'רקסים משמעת ברזל במשך כל הזמן, וזאת על מנת להגן על מולדתם מאימפריות רבות אשר חמדו את אדמותיה. בנוסף לכך, באורח החיים הקשה של אותו אזור, להתנהגות נאותה ודרך-ארץ הייתה משמעות חשובה לחיזוק הקשרים החברתיים, קשרים שבסופו של דבר עזרו להישרדותם ורווחתם של כל החיים בחברה.
כאמור, האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה למעשה התייחסה לכל הפעולות הלא דתיות בכל תחומי חייהם של הצ'רקסים מלידתם ועד מותם בכל הנוגע לעצמם, משפחתם, חבריהם ואויביהם, וכלל סביבתם האנושית והטבעית. היום מקובל להתייחס אל החָ'אבְּזֵה בתור – "המנהגים והמסורות של הצ'רקסים", אך בעבר היה לה תפקיד הרבה יותר משמעותי והיא כללה גם סנקציות ועונשים כלפי התנהגויות לא מקובלות. כמה מעיקריה החשובים הם: כבוד, יושר והגינות, הכנסת אורחים ואומץ-לב.
בעבר, קוד החָ'אבְּזֵה בא לידי ביטוי ב-3 רמות שונות:
❖1. חַ'אבְּזֵה של דברים יומיומיים
❖2. חַ'אבְּזֵה של טקסים ואירועים
❖3. חַ'אבְּזֵה של חוק ומשפט
ברמת היום יום – הוא פעל בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו, בין אדם לסביבתו. בטקסים ובאירועים הוא התווה את החוקים של ההתנהגות החברתית. ובשמירה על הסדר הציבורי הוא היה המקור ממנו הפיקו את פסקי הדין. היום הרמה השלישית כבר לא קיימת ולמעשה אנחנו מוצאים אצל הצ'רקסים רק שרידים של שתי הרמות הראשונות.
טיפולוגיה
מבחינה טיפולוגית, האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה דומה למערכת המנהגים של עמי המזרח כמו הסינים, ההודים והיפנים. ולאטיקט של האבירים באירופה של ימי הביניים. מטיילים רבים שפגשו את הצ'רקסים הצביעו באופן מיידי על דימיונם לבושידו היפני [שפירושו: דרכו של הלוחם] ולגינוני האבירות של הצרפתיים והבריטים בסוף ימי הביניים והרנסאנס. ההבדל היחיד אולי, שכללי החַ'אבְּזֵה חלו על כל הצ'רקסים ולא רק על מעמד מסוים. אם כבר, למעמד האצילים הצ'רקסי היה קוד נוקשה יותר שנקרא וורק חַ'אבְּזֵה.
"האם איננו יכולים להעריץ את מידת הציביליזציה שאליה הגיעה האומה המבודדת הזו? וכל זאת ללא כל חוקים כתובים, ללא שום רגולטורים אחרים מלבד המסורת של אבותיהם ושירי המשוררים שלהם", כותב אדמונד ספנסר ב-1855.
החָ'אבְּזֵה בפרספקטיבה היסטורית
❖ המאה ה-6 עד ה-16
התגבשות קוד החָ'אבְּזֵה לקחה זמן רב והיא כמובן הושפעה מהתפתחויות תרבותיות וגיאו פוליטיות בחיי הצ'רקסים. במיתוסים של הצ'רקסים, החָ'אבְּזֵה קיים כמובן מאז ומתמיד והוא זה שהנחה את דרכיהם והתנהגותם של הנארתים – גיבורי המיתולוגיה הצ'רקסית. יחד עם זאת, סביר להניח ששורשי ההתגבשות של המערכת הזאת נעוצים בתחילת המאה ה-6 ועד להגעתה ל'תור הזהב' של הפיאודליזם הצ'רקסי בקברדה של המאה ה-14 והמשך לרפורמות של המאה ה-16 וה-18.
למרות שעקרונותיה לא השתנו מאות שנים, המערכת של החָ'אבְּזֵה לא הייתה סטטית והיא הייתה נתונה לשינוים שונים במהלך ההיסטוריה. בנקודות זמן מסוימות בהיסטוריה הצ'רקסית, הקוד עבר רפורמה והתאמה לצרכים של הזמנים החדשים. כך הוצאו ממנו מנהגים שכבר לא התאימו יותר והוכנסו בו חידושים לאור התקופה.
הרפורמות החשובות התרחשו במאה ה-16 וה-18. רפורמה קרתה בהיסטוריה בדרך כלל כאשר שני תנאים הבשילו: 1. מספר רב מדי של מנהגים מיושנים .2. עלייה של דמות כריזמטית וסמכותית שיכולה לשנות אותם.
סביר להניח שהיו כמה רפורמות כאלו בהיסטוריה של הצ'רקסים, אבל הראשונה שתועדה הייתה הרפורמה של הנסיך (פְּשִּי) זָאנְחֻותֻוק'וה בִּיסְּלָ'אן ששלט על קברדה בין השנים 1498-1525. והשנייה כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, שבוצעה על ידי קֵ'זֵנֻוקֻ'וַה זָ'אבְּרֵ'ה, בן המאה ה-18. אשר נחשב עד היום – הרפורמטור הגדול של האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה.
זָ'אבְּרֵ'ה מילא תפקיד חשוב בחידוש של הקוד על ידי הסרה של מנהגים מיושנים רבים. ואחדים אף ייחסו לו בטעות את המצאתו. זָ'אבְּרֵ'ה נחשב לדמות מאוד חיה בזיכרון הקולקטיבי הצ'רקסי (במיוחד של הקברדינים), ועד היום טקסטים עליו או פרי עטו מופצים מפעם לפעם. מקובל להציג אותו – לפעמים בהגזמה – כפילוסוף, מדינאי, ויועץ חכם הבקיא בסודות של האבות הקדמונים. [באנקדוטה אחת מצוין כי לאחר ששאלו אותו מה ההבדל בין אמת לשקר, הוא אמר: 'מפרידות בין השניים רק 4 אצבעות' – כלומר העין רחוקה מהאוזן מרחק 4 אצבעות וזה ההבדל בין עדות ראיה לשמיעה…]
שתי רפורמות נוספת התקיימו במאה ה-19, הראשונה התקיימה לאחר מלחמת האזרחים במערב צ'רקסיה – מה שהביא לביטול מעמד הנסיכים בקרב השאפסיר', האבדזאח' והנתיכואי. והשנייה עם ביטול הפיאודליזם בסוף המאה ה-19 בכל האימפריה הרוסית.
מכיוון שהקודים של החָ'אבְּזֵה לא היו כתובים, הדרך העיקרית ללמוד עליהם הייתה מתוך דוגמה אישית של המבוגרים – בחדרי האירוח, באסיפות העם ובמועצות הקרב, וכמובן בחיי היום-יום. הצעירים הצ'רקסים שמעו את העיקרים של האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה דרך סיפורים מהמיתולוגיה הצ'רקסית, פתגמים עתיקים, שירים וסיפורי מלחמה וקרב, וכך למדו להבין בין הטוב והרע, הנכון והלא נכון לעשותו.
❖החָ'אבְּזֵה כיום
מאז גירוש הצ'רקסים מאדמתם במאה ה-19 קוד החָ'אבְּזֵה החל להתמוסס ולהיעלם בקרב הצ'רקסים בפזורה ובמולדת. קהילות צ'רקסיות בפזורה התחילו להיות מושפעות מסביבת הרוב שאליהן הגיעו והתחילו לסגל להן מנהגים שאף פעם לא היו להן. ואילו הקהילה הצ'רקסית במולדת עברה שנים רבות של שלטון קומוניסטי, שהשפיע במידה ניכרת על אורחות חייה, אם כי לאחר נפילתו ניתן היה לראות תחיה מסוימת של המנהגים העתיקים.
יש חוקרים שטוענים כי בעבר היו מזמנים אסיפת עם (חָ'אסֵה) מדי דור, על מנת לדון בדברים שלא מתאימים יותר ועל מנת להכניס דברים חדשים. אבל אחרים טוענים שהחָ'אבְּזֵה לא היה משהו שהצביעו עליו בהצבעה. כך או כך, בעקבות פיזורו הרב של העם הצ'רקסי לכל קצוות תבל, קוד החָ'אבְּזֵה שלו הושפע קשות במאה וחמישים השנים האחרונות, והשונות בין הקהילות היא גדולה מאוד. שתי הגישות אגב, משתמשות באותו הביטוי הצ'רקסי לחיזוק עמדותיהם – "החָ'אבְּזֵה זה לא מה שממציאים בראש, החָ'אבְּזֵה נובע מכורח המציאות של החיים עצמם" «חָ'אבְּזֵר קַ'גוּפְּסִּיסִּרְקִ'ם, חָ'אבְּזֵר רָ'אשֵּ῀ם קִ'חֻ'וּצ' ;Хабзэр къагупсысыркъым, хабзэр гъащIэм къыхокI»
במאה ה-20, עם איבוד מקומות המפגש העיקריים בהם ניתן ללמוד את החָ'אבְּזֵה, חוקרים צ'רקסים עשו מאמצים אדירים כדי להעלות את הסיפורים והפתגמים הללו לכתוב כדי שישארו לדור שבא אחריהם ועבודתם אכן הפיקה כרכים שלמים של ספרים כאלה. בנוסף, נעשה גם ניסיון לתעד את המנהגים של החָ'אבְּזֵה על פי נושאים ואירועים שונים שבהם עובר כל צ'רקסי מלידתו ועד מותו. וכמו כן נוסחו כמה מהעקרונות של החָ'אבְּזֵה בצורה אקדמית ומסודרת. מתחילת המאה ה-21 ניתן לראות התעוררות והתעניינות מחקרית בחַ'אבְּזֵה ובתפקידה כמערכת מוסרית והתנהגותית בקרב הצ'רקסים, ועבודות חדשות ממשיכות להתפרסם מידי שנה.
בשנים האחרונות, אנחנו רואים גם קבוצות של אקטיביסטים צעירים (בעיקר במולדת) המתגבשים כאנטיתזה להשפעת התרבויות הזרות על מנהגי הצ'רקסים. המעניין הוא שבנוסף להחייאת טקסים ומנהגים בשטח, הקבוצות הללו משתמשות באינטרנט וברשתות החברתיות ככר פורה להפיץ את מסריהם והם אף הצליחו לעורר דיונים חזקים.
החַ'אבְּזֵה מבחינה תיאורטית
הדיון התיאורטי הוא מעט מורכב עבור פוסט בבלוג שלנו, אך אם נגע בו בצורה שטחית, במשמעות הפילוסופית/סוציולוגית: אם אַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה היא- אטיקט (כלומר מנהגים), אז האַדִּיגָארֵ'ה היא אתיקה (כלומר תורת המוסר על פי הם מתגבשים המנהגים).
האַדִּיגָארֵ'ה – מילולית: "להיות צֵ'רְקֵסִּי" או "צֵ'רְקֵסִּיוּת" – זהו קונספט יוצא דופן שקיים עד היום אצל הצ'רקסים והוא בעצם הבסיס שעליו נבנה האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה.
מבסיס זה התגבשו 1.החוקים שחלו על כל החיים בצ'רקסיה [אַדִּיגֵה ח'קו חַ'אבְּזֵה] ולאחר מכן התגבשו 2.החוקים והכללים שחלו באופן ספציפי על מעמד האצולה ועל היחסים בינם לבין עצמם [אַדִּיגֵה וורק' חַ'אבְּזֵה] . וכמובן 3.כללי הנימוס וההתנהגות שחלו על כל הצ'רקסים בכל תחומי חייהם [אַדִּיגֵה שנחַ'אבְּזֵה].
אם ננסה לפרש זאת על פי על פי מחקרו של הסוציולוג האמריקאי ויליאם גרהם סאמנר (1906), השתיים הראשונות יכנסו תחת הקטגוריה של 'כללי מוסר' [mores] והאחרונה תחת 'מנהגים עממיים' [folkways]. שתי הקטגוריות האלו, על פי סאמנר, הם היסודות של הפיקוח החברתי, כלומר האמצעים שדרכה החברה מעודדת ציות ושמירה על הנורמות.
היום נשארנו רק עם הקבוצה השלישית של כללים – כללי הנימוס וההתנהגות, שכן צ'רקסיה כבר לא קיימת וגם מעמד האצולה לא שרד הרבה אחריה – כך שאַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה זה אַדִּיגֵה שנחַ'אבְּזֵה.
יחד עם זאת, אם האַדִּיגָארֵ'ה תיעלם, המשמעות היא שהבסיס המוסרי להיותנו עם ייעלם. כמאמר הפתגם הצ'רקסי – אַדִּיגָארֵ'ה ק῀וּדְמֵה, לֵ'פְּקֵ'רִי מֵק῀וּדִּי «Адыгагъэр кIуодмэ, лъэпкъри мэкIуоды»
לכן, אין זה מספיק ללמוד את כללי ההתנהגות והנימוס שקשורים לכל סיטואציה בחיינו אלא עלינו ללמוד וללמד את העקרונות של הכללים הללו. אין זה מספיק ללמד את המנהגים שהיו קשורים לגידול הילדים, החתונה והאירוח או האבלות והלוויות (עליהם אגב, תוכלו לשמוע בכל סיור בחדרי המוזיאון הצ'רקסי בכפר כמא) אלא עלינו להבין מה היה הרציונל של עשייתם בצורה כזאת ולא אחרת. רק בדרך הזאת נוכל להבין איזה מטרה הם משרתים, מה המשמעות העמוקה שלהם ואיך הם קשורים אחד לשני. ויותר מכל, למה הם עדיין רלוונטיים וחשובים עבורנו ואיך אנחנו יכולים לשמור עליהם.
אבל על כך, בפוסט אחר…
