אנחנו ממשיכים עם סדרת הפוסטים שלנו על המבנה החברתי של הצ'רקסים בקווקז. בפוסטים הבאים אנחנו נדבר על המנגנונים החברתיים והמשפטיים אשר סייעו להם לשמור על הסולידריות החברתית. והיום על – "מועצת החכמים הצ'רקסית".
אם עוד לא קראתם את הפוסטים הקודמים בסדרה, אתם מוזמנים לעשות כאן.
חָ'אסֵה «Хасэ»
אחד המנגנונים החברתיים החשובים ביותר של הצ'רקסים היה החָ'אסֵה «מילולית "לשבת עם"» או במובן היותר רחב שלה – הזֵפֵס «מילולית: להגיע אחד אל השני». מדובר היה באסיפת עם או בכנס אד-הוק שהיה צריך להחליט בנושאים חשובים בנוגע לעתידם של הצ'רקסים. נידונו בה סוגיות רבות מחיי היומיום, כגון סכסוך בין שתי משפחות, עבירות אזרחיות ופליליות, רעב, מגפה והחלטות על מלחמה ושלום.
החָ'אסֵה, שצורתה הייתה מעגלית, התנהלה באופן "דמוקרטי" לחלוטין. בשבטים הפיאודלים, מי שהובילו את החָ'אסֵה היו הנסיכים ומעמד האצולה, ובשבטים השיוויוניים – לרוב היו אלה הפָק'וֹלְ῀. יחד עם זאת, זכות הדיבור הייתה נתונה לכל משתתף מבלי להתחשב בעושרו או במעמדו החברתי, וכל אחד יכול היה להשפיע על התוצאות, אף על פי שבמקרים יוצאים מן הכלל נאסרה זכות הדיבור על משתתפים מתחת לגיל ארבעים, ודעתם של הנציגים הזקנים זכתה בדרך כלל לכבוד ולהערכה רבה.
משך זמן האסיפה השתנה מאחת לרעותה והיה תלוי בסוג הבעיות והסוגיות שנידונו. מספר המשתתפים באסיפה נע מעשרות עד לכמה אלפים, והיא הייתה יכולה להימשך עשרה ימים ואף יותר. המשתתפים הקפידו על קיומן של הוראות מחמירות. ויכוחים קולניים, ירי וגידופים נאסרו. ברגע שההחלטה התקבלה, הנוכחים היו צריכים להישבע ולחתום על ידי חותם אישי או טביעת אגודל הטבוע בדיו על מסמך שנרשמה בו ההחלטה. לעתים מזומנות השתתפו גם הנשים באותן אסיפות עממיות, ובייחוד אלו שלא היו נשואות.
אחד החסרונות המהותיים של החָ'אסֵה היה ההכרח שההחלטות תתקבלנה בהצבעה פה אחד. מספיק בנציג אחד, שיחלוק על נוסח ההחלטה, כדי לפזר אותה ללא כל החלטה. ליקוי נוסף במערכת היה היעדרה של רשות מבצעת כדי להבטיח או להוציא אל הפועל את ההחלטות שהתקבלו. מכאן שכל יעילותה הסתכמה רק בהיותה גוף מייעץ – מה שהקשה, ככל הנראה, על המעבר מחברה שבטית שוויונית למעמד של מדינה. יחד עם זאת, כשהאיום הרוסי גבר בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, התעצם כוחן של החָ'אסות גם כן והן החלו לפעול ביתר יעילות בתור אמצעי שלטוני. לכן גם לצחות-לשון היתה חשיבות רבה בתרבות הצ'רקסית. כי ההסכמה הייתה בכיסו של מי ששכנע את השומעים ולא בהכרח למי שהיה לו הכוח והממון.
תְחָۧארִיאוֹ חָ'אסֵה ו- זָאוַא זֵאוּצ'
לחָ'אסֵה היו שני מובנים.
מובן משפטי: תְחָۧארִיאוֹ חָ'אסֵה «ТхьэрыIо Хасэ»
מובן פוליטי/מלחמתי: זָאוַא זֵאוּצ' «Зауэ зэIокI»
כאשר היה צורך לכנס חָ'אסֵה, היו מגיעים להשתתף בה תְחֵۧמָאתֵה (נציגים מכובדים) שנבחרו לייצג כל קֻ'וָאג' (כפר) או כל לִּ῀יאוּז' (אגודת לוחמים – עליה נפרט בפוסט נפרד). נציגים אלו נבחרו בהתאם ליושרם, חכמתם וניסיונם והם נשבעו בחגיגיות לעשות דין צדק על פי מצפונם ללא כל פניה וללא קבלת שוחד שעלול להטות את הדין.
כנס מכובדים זה נקרא תְחָۧארִיאוֹ חָ'אסֵה, קרי, חבר מושבעים או שופטים. אם הקרקע הייתה במצב ראוי הם התיישבו עליה, ואם לא הם עמדו במעגל בשדה המשפט. אחרים נשארו רכובים על סוסיהם ועקבו אחר ההתפתחויות מוכנים להביא בכוח לפני המבוגרים כל אדם שהיה מעורב בפשע ועלול לגלות התנגדות, להתייצב בפני השופטים. כאשר האחרון הופיע והודאתו תאמה את הראיות נגדו, מיד נפסק כי עליו לשלם את הקנס הקשור לעבירתו. התשלום היה נגבה מיידית לאחר ההרשעה. על מנת להרשיע אדם שלא הודה היה צורך בשבועה של שני עדים לפחות, מכיוון שגם שבועתו של הנאשם נלקחה בחשבון. אם הדין היה גזר דין מוות – פסק דין שניתן לעיתים רחוקות מאוד – הקֻ'וָאג' או הלִּ῀יאוּז' שאליה היה שייך, יכולו לבקש להמיר זאת בתשלום כופר – ל'י-וָואסֵּה.
הזָאוַא זֵאוּצ' היתה כשמה כן היא – אסיפת מלחמה. היא התכנסה בעקבות הכרזת מלחמה על הצ'רקסים או לשם התיעצות לפני קרב ספציפי. היא הייתה יכולה להתקיים ברמה של שבט או ברמה של מספר רב של שבטים. בדרך כלל, החלטותיה הראשונות היו לעשות את כל המאמצים הפוליטיים הדרושים כדי להימנע מקרב, בד בבד עם הכנה של אסטרטגיות לפעולה צבאית על ידי בחירת מפקד הצבא. לכל קרב נבחר כל פעם מפקד הצבא המתאים ביותר.
מנגנון משפטי חשוב שהצליח לצמוח תחת החָ'אסֵה במאה ה-19 היה בית המשפט השרעי המוסלמי. ואת הכוח שלו הוא קיבל בהחלטה של חָ'אסֵה שהתקיימה ב-1822. אבל למרות הכבוד שרחשו הצ'רקסים לאנשי הדת בין אם כעדים ובין אם כיושבי ראש בית הדין, עדיין הם כיבדו את החלטותיהם בהתאם למנהגים הקדומים בלבד.
למרות כל זאת, לאנשי הדת היה תפקיד חשוב בלימוד קריאה וכתיבה לבנות ולבנים, ובמידה מסוימת – כפי שהזכרנו בפוסטים הקודמים – גם לשינוי הסדר החברתי הפיאודלי. הקריאה לשיוויון חברתי בבסיס האיסלאם הביאה להחלשת המעמדות הגבוהים, ולפנייה תכופה יותר של האיכרים לבית הדין הזה במקום הפנייה לבית הדין המסורתי שהתבסס על הח'אבזה.
לאחר רצח העם וכיבוש צ'רקסיה על ידי הרוסים, הצ'רקסים התפזרו לכל קצוות האימפריה העות'מאנית, והמוסד של החָ'אסֵה הלך ונעלם לחלוטין. בהמשך, כל קהילה צ'רקסית בפזורה סיגלה לעצמה סגנון ניהול המיוחד לה ובמקביל החלו לעלות דמויות כגון פקידים בשלטון העות'מאני או מנהיגים ומלומדים דתיים לניהול חיי הקהילה. יחד עם זאת, עד היום, כאשר רוצים לתאר שם של מועצה, עמותה או ארגון מסוים, ואפילו את שם המועצה המקומית בכפר כמא בשפה הצ'רקסית, מקובל להשתמש בשם חָ'אסֵה.
מתוך:
יחיא חון, צופיות והתנגדות, אוניברסיטת חיפה, 2010.וולטר ריצ'מונד, צפון מערב הקווקז: עבר, הווה ועתיד, ראוטלג', ניו-יורק 2008.מֵפֵדְז סָארָאבִּי, אדיגה ח'אבזה, נאלצ'יק, 1994.
