היום ה-14 במרץ 2021, מציינים מיליוני הצ'רקסים המפוזרים בכל קצוות תבל את "יום השפה הצ'רקסית".
אחד מעמודי התווך של כל חברה באשר היא השפה שבה דוברים חבריה. היא זו שמכתיבה את הקשר לעבר ההיסטורי שלהם, מנחה את חייהם בהווה וטווה את עתידם המשותף. הצ'רקסים בכל העולם נמצאים כיום במלחמה מתמדת לשימור שפתם בפזורה ובמולדת. במלחמה זו נפלו חללים אין ספור ואיתם נכחד הון תרבותי יקר מפז.
למרות שבשנים האחרונות נראו כמה ניצני תקווה, הנתונים באופן כללי לא מבשרים טובות לעתיד השפה. בני הקהילה הצ'רקסית הקטנה בישראל אמנם יכולים להתגאות במידה רבה על שמירת שפת אמם בהשוואה לקהילות האחרות. אך אסור להם להיות שאננים לגבי עתידה ולשינויים התדירים המתרחשים בה.לשפה הצ'רקסית יש חלק חשוב בבניית זהותו של הדור הצעיר ועליהם להשקיע את מרבית המאמצים ליצוק את התוכן הראוי לה. הגייה לא נכונה, דקדוק שגוי ותחביר מוטעה הם מנת חלקם של רוב הצעירים, אבל הם רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר של קשר הולך ופוחת עם שפת האם.
ללימודי השפה בישראל ובעיקר בישוב כפר קמא, היו שתי זריקות מרץ עיקריות לאורך השנים. האחת עם הבאתו של הבלשן ג'ון קטפורד בשנות ה-70 והשנייה עם הגעתו של המחנך רוסלאן טוו מהמולדת בשנות ה-90. בימינו דרושה יצירת אסטרטגיה חדשה ללימודי השפה –
בקשת סיוע מקרנות ממשלתיות וחוץ ממשלתיות להצלת השפה הצ'רקסית. הפקת לקחים מהעבר תוך התאמת שיטות ההוראה למאה ה-21. הכשרת מורים ומחנכים ברמות הפדגוגיות והלשוניות הגבוהות ביותר. הפקת תכנים וירטואליים ופיזיים, ושיתוף פעולה עם צ'רקסים בכל העולם.
אם צעדים אלה לא ינקטו, אז גם הגאווה על שמירת השפה בקרב הקהילה הצ'רקסית הקטנה בישראל תהיה רק זיכרון עמום.
