מכיוון שהצ'רקסים הם אחד מהעמים הילידים בקווקז, לכל אורך ההיסטוריה שלהם הם היו מוקפים בהרים, גבעות מיוערות, נהרות שוצפים ומפלים שמקורם בפסגות מושלגות. לא מוזר אם כן, שלטבע שמסביבם הייתה השפעה יוצאת דופן גם על השקפת עולמם ועל עיצוב הזהות התרבותית שלהם.
וכך בין השאר, כתוצאה ממקום מגורים זה, התפתח גם הכבוד למי שנמצא למעלה – גבוה – בגילו. ברוב הבתים שלהם נבנה חרוט שמחקה את פסגות ההרים והצלליות שהן מטילות, ותלבושת הנשים המסורתית נתפרה לרוב כך שהיא מתחילה עם כובע מחודד, ממשיכה בתוספת בד במרפקים ומסתיימת בשמלה רחבה, ממש כמו הנהרות השוצפים המתפתחים בפסגת ההר, זורמים בשיפולים שונים ומשקים לבסוף את האדמה לרוחבה.
עד היום, כאשר הצ'רקסים שואלים לשלומם של אחרים, הם תמיד שואלים אותם: "סידו שֻׁ'ושית" «Сыду шъущыт» , מילולית: "כיצד אתם עומדים?". התשובה לכך לרוב תהיה "טוב" «дэгъо» או "טוב מאוד" «дэгъо дэд», אבל לפעמים המשיבים עונים בהומור באופן מילולי לא פחות – "דֵּרֻ'ו דֵּדו סְשִית"«дэгъо дэду сщыт» – "אני עומד טוב מאוד", או "זֵנְדָאבְּזֻו סְשִית" «зэндабзэу сщыт» – "אני עומד ישר וזקוף".
ועמידה זקופה לומדים מגיל צעיר. כאשר הילד או הילדה הצ'רקסים עומדים שפופים, אומרים להם – «וְויפְּקִּ'י יְיוֻצְּ'» (מילולית: כנס/י לתוך הגוף שלך) וכאשר מישהו הולך שפוף, אומרים עליו ש"הוא לא נמצא בתוך הגוף שלו" «ייפְּקִּ'י ייתֵפּ»
וכשהצ'רקסים מאחלים להתראות, הם פשוט אומרים «ווזינְצֵ'ו שֻׁ'ושית». מילולית- הישארו בריאים וזקופים!
