במשלחות הציד שלהם הם (הצ'רקסים – ד.ש) משתמשים בשפות סודיות, שנוסדו על הסדר שהתקיים מראש. השניים הנפוצים ביותר נקראים "שאקובש'ה" [ולא כפי שכותב ריינגס "סיקוושיר"] ו'פרשפצ'יי'. נראה שהראשונה מבין אלה היא שפה מובחנת לחלוטין, מכיוון שהיא אינה דומה לצ'רקסית רגילה. שפת ה'פרשפצ'יי' לעומת זאת, מבוססת על צ'רקסית רגילה עם הוספה של 'רי' או 'פה' בין כל הברה.
– יוליוס פון קלפרות', 'מסעות לקווקז וגיאורגיה שבוצעו בשנים 1807 ו-1808', לונדון: 1814.
אחד האספקטים המעניינים ביותר בעיני בתרבות הצ'רקסית היא שפות הסתרים המפותחות שהיו בה. השפה הצ'רקסית, כפי שהזכרנו קודם, היא שפה מרובת עיצורים שנחשבת מאוד קשה ללמידה עבור זרים. לכן, זה לא כל כך מובן – על פניו – מדוע הצ'רקסים אי פעם ירצו לקודד את שפתם המסתורית גם ככה. היום ננסה להסביר מעט את הנושא.
מעמדה של השפה הצ'רקסית לא היה תמיד עגום כמו שהוא היום, שכן לפני הכיבוש הרוסי של צ'רקסיה וגירוש מרבית האוכלוסייה המקומית במאה ה-19, היא הייתה השפה השלטת בצפון מערב הקווקז. שפה שנלמדה לא רק על ידי הצ'רקסים עצמם, אלא גם על ידי הקבוצות האתניות האחרות החיות בצ'רקסיה או בשכנות לה כולל הארמנים והיוונים.
אף על פי כן, לאורך הדורות, המציאו הצ'רקסים שפות סודיות ומסתוריות לשם יצירת ריחוק מעמדי או קבוצתי, וכן 'על מנת לרמות' את חיות הבר בנוגע לכוונותיהם האמיתיות של הציידים. שפות אלו אם כן, לא כוונו כלפי דוברים שאינם צ'רקסים אלא נועדו לשרת מטרות פנימיות.
לכן, בשל מורכבותו של הנושא ועל מנת לא ליצור קושי לקוראי העברית, אגע בנושא רק בקצרה וזאת על מנת שתצליחו להבין את הרעיון הכללי אך עדיין תתרשמו מהאספקט המיוחד הזה בתרבות הצ'רקסית.
מאז תיעודי השפה הצ'רקסית של אווליה צ'לבי, הנוסע העות'מני המפורסם מהמאה ה-17, מטיילים רבים בצ'רקסיה ציינו כי הנסיכים והאצילים הצ'רקסים, מדברים בשפות וניבים שלא הובנו על ידי ההמונים, אלא רק על ידי מעמד האצולה. עובדה זו הביאה אחדים מהם אף לחשוב – בטעות – כי מעמד האצולה היו כובשים זרים על פשוטי העם הצ'רקסים.
לאחר הכיבוש הרוסי בקברדה [החלק המזרחי של צ'רקסיה ההיסטורית] בתחילת המאה ה-19, הרוסים כמעט והכחידו את ההתכנסויות הייחודיות של נסיכים ואצילים, מה שהביא להפחתת השימוש בשפות סתרים בקווקז. חוקרים ואנשי אקדמיה צ'רקסים החלו לשקול את ההיבט זה של הבלשנות הצ'רקסית רק בשנות השבעים של המאה הקודמת. מספר עבודות התפרסמו בנושא זה ברוסית ופחות מכך בצ'רקסית.
אחד ההסברים הסוציולוגים להופעתה של שפת סתרים, הוא ברצון של אנשים בסגנון חיים מסוים לדבר בשפה שלא תהיה מובנת לאחרים, שלא נמצאים בתוך הקבוצה החברתית שלהם. הצ'רקסים לכן ייצרו מספר שפות מיוחדות בהן דיברו רק בינם לבין עצמם, וקבוצות משנה, פיתחו תת-שפות אזוטריות משלהם.
על פי האנתרופולוג והאתנוגרף הצ'רקסי, בְּרַזֵ'נֻוקֻ'וה בַּרַסְבִּי, ישנם שלושה סוגים של "שפות סודיות/מיוחדות" של הצ'רקסים, בהתאם למבנה שלהם ותוך התייחסות לשפה הדבורה1:
1. על בסיס לקסיקלי-סמנטי; כלומר שפה שהחידוש בה הוא באוצר המילים השונה והמשמעויות השונות הניתנות לכל ביטוי. דוגמאות לשפות כאלה הם: 'שפת הציידים' «שָאקֻּ῀ובְּזֵה ; ЩакIуэбзэ» 'שפת הקמפיינים הצבאיים' «זֵיקֻ῀ובְּזֵה ; ЗекIуэбзэ» ו'שפת הפרשים האצילים' «וורְקּ'יבְּזֵה ; Уэркъыбзэ»
2. על בסיס הברתי; כלומר שפה המבוססת על אוצר מילים ודקדוק של שפת המקור, אבל למילים בה מתווספים תחיליות וסופיות שגורמות למי שדובר את שפת המקור ולא מכיר את החוקיות של ההוספות, לחשוב שהוא שומע ג'יבריש. דוגמאות לשפות כאלה הם: שפת ההסתרה וההימנעות «פֵרִיש῀בְּזֵה ; ФэрыщIыбзэ» ושפת סוד המבוססת על השפה הפרסית «פָארְסִבְּזֵה ; Фарсыбзэ».
3. על בסיס מטאפורי. כלומר שפה המבוססת על שימוש בתכונותיו של מושג אחד, להסביר מושג אחר. לדוגמא: 'השפה שמתחת' «שָּׁ῀אר'יבְּזֵה ; ЩIагъыбзэ» ו'שפת המשלים' «חֻוֵרִיבְּזֵה ; хъуэрыбзэ» השייכת יותר לשפה הפואטית והספרותית הצ'רקסית יותר מאשר לשפות הסתרים האיזוטריות.
בעשורים האחרונים, הבלשנים הצליחו לזהות לפחות עשר שפות סתרים כאלה. יחד עם זאת, אין מחקרים ספציפיים בנושאי החוקיות של השפות הסודיות ואף לא על שיטות הפענוח שלהן. לכן, רוב המידע אודות השפות הללו אבד ואפשר לומר שהן נשארו סודיות במותן כשם שהיו בחייהם. השפה שהשאירה אחריה מידע רב יחסית, היא 'שפת הציידים', שפה ששרידים לה, אפשר למצוא עד היום במסעות הציד של הצ'רקסים בקווקז.
אך עליה, ראוי להקדיש פוסט מיוחד…
______
1בְּרַזֵ'נֻוקֻ'וה בַּרַסְבִּי, "שפות סודיות וקבוצתיות של הצ'רקסים", בתוך: אתנוגרפיה של עמי קברדינו-בלקאריה, נאלציק, 1977.
