פוסטים בנושא השפה הצ'רקסית
שפת הציד היא אחת משפות הסתרים הצ'רקסיות. מדובר בשפה אשר מורכבת מאוצר מילים ייחודי והיא מובנת רק על ידי הציידים. במובנים בלשניים, זאת לא הייתה בדיוק שפה שונה אלא שפה שהדקדוק בה זהה לשפת המקור, אבל אוצר המילים שלה מורכב ממילים מומצאות או מעיוות של מילים קיימות.
לאורך הדורות, המציאו הצ'רקסים שפות סודיות ומסתוריות לשם יצירת ריחוק מעמדי או קבוצתי, וכן 'על מנת לרמות' את חיות הבר בנוגע לכוונותיהם האמיתיות של הציידים. שפות אלו אם כן, לא כוונו כלפי דוברים שאינם צ'רקסים אלא נועדו לשרת מטרות פנימיות.
אחד מהמאפיינים הייחודים לצ'רקסים הם שפתם העיצורית הנקראת "אָדיגָאבְּזֵה".
אפוס הנארתים «Нартхэр, Адыгэ Эпос», הוא ללא ספק את אחד המרכיבים החיוניים ביותר בתרבות הצ'רקסית. הסיפורים הרבים שבו, עיצבו את תפיסת עולמם של הצ'רקסית במשך מאות ואף אלפי שנים.
אדם שבא לספר על ההיסטוריה והתרבות של עם מסוים, חייב להכיר את לידתו והתפתחותו במידה כזאת שגם אם הוא נתקל בשאלה מסוימת שהוא לא מכיר, הוא יודע היכן לחפש את התשובה.
משל רוח הצפון משמש ככלי חשוב לבלשנים והוא מפורסם בזכות השימוש בו לתיאורים פונטיים של שפות וכהמחשה לשפה מדוברת.
הברכה הנפוצה ביותר בשפה הצ'רקסית היא יֵבְּלָארְ! – «!Еблагъэ». זוהי בעצם המקבילה הצ'רקסית לביטוי "ברוך הבא" או "ברוכה הבאה" (בצ'רקסית אין זכר ונקבה).
