הצ'רקסים תמיד האמינו בנצחיות הנפש ובקונספט של "חיים לאחר המוות". אבל מנהגי הקבורה, האבלות והזיכרון שהיו להם הושפעו מהאמונות הדתיות שהתחלפו עם השנים.

המעשה הטוב האולטימטיבי בתרבות הצ'רקסית נקרא - פְּסָאפֵּא. זהו סיוע לנזקקים ללא בקשת תמורה, והוא מבוצע בצורה הכי טובה כאשר הוא נעשה בסתר.

מכיוון שהאמינו בכוח הריפוי של המוזיקה, הצ'רקסים היו יושבים סביב מיטת החולה במנהג שנקרא צ'אפש ומנעימים את זמנו בשירה, משחקים וריקודים.

הצ'רקסים הפכו בעל כורחם לעם לוחם כתוצאה מניסיונות של אימפריות שונות להשתלט על מולדתם. לכן אין זה מפתיע שלבושו של הגבר הצ'רקסי הוא מדי קרב. ולבוש האישה הוא לבוש מכובד ומפואר כשל נסיכה, והוא מתוחכם, עדין וקלאסי כפי שמצופה מהאישה הצ'רקסית להיות.

היאבקות היתה ענף ספורט מאוד מפותח בצ'רקסיה. הילדים הצ'רקסים היו לומדים את עקרונות אמנות הלחימה מהוריהם כבר מגיל צעיר.

קוד ההתנהגות של הצ'רקסים מתייחס כמעט לכל מצב שבו הם נמצאים. כולל האופן שבו עליהם לעמוד או לרכב.

הכנסת אורחים נחשבת לאחד מעמודי התווך של התרבות הצ‘רקסית. הצ'רקסים מעולם לא בנו בית מבלי לבנות בית הארחה אשר אמור היה לשרת כל אורח או עובר אורח

שפת הציד היא אחת משפות הסתרים הצ'רקסיות. מדובר בשפה אשר מורכבת מאוצר מילים ייחודי והיא מובנת רק על ידי הציידים. במובנים בלשניים, זאת לא הייתה בדיוק שפה שונה אלא שפה שהדקדוק בה זהה לשפת המקור, אבל אוצר המילים שלה מורכב ממילים מומצאות או מעיוות של מילים קיימות.

האַדִּיגֵה חַ'אבְּזֵה «Адыгэ хабзэ» הוא הקוד המנחה של כל הפעולות הלא דתיות בכל תחומי חייהם של הצ'רקסים מלידתם ועד מותם. לפני קצת יותר משנה פרסמתי בפסייבוק את הפוסט "חַ'אבְּזֵה -…

לאורך הדורות, המציאו הצ'רקסים שפות סודיות ומסתוריות לשם יצירת ריחוק מעמדי או קבוצתי, וכן 'על מנת לרמות' את חיות הבר בנוגע לכוונותיהם האמיתיות של הציידים. שפות אלו אם כן, לא כוונו כלפי דוברים שאינם צ'רקסים אלא נועדו לשרת מטרות פנימיות.